פרשת חקת עשירה באירועים רבים ומגוונים. בני ישראל מסיימים 40 שנות נידודים במדבר ומתקרבים לגבולות הארץ.

משה רבנו יודע שמנהיגותו לא תימשך והוא לא יזכה לכבוש את הארץ. בכל זאת אנחנו רואים בפרשת חקת שכיבוש הארץ החל כאשר נלחמו וכבשו שטחים רבים של ארץ ישראל. 

נושאי הפרשה שונים לכאורה אינם קשורים אחד עם השני: פרה אדומה, תלונה על המים ומי מריבה ותערומת על אכילת המן. המאמר מבוסס על פירוש ה"בית גנזי" על התורה (דפים תשסג-ה). 

ראשית נשאל מספר שאלות: מדוע התורה חוזרת על דיני פרה אדומה לקראת הכניסה לארץ? הרי בני ישראל קיבלו את המצווה הזאת לאחר יציאת מצרים. 

למה לאחר 40 שנה של אכילת המן בני ישראל נזכרים להתלונן דווקא עכשיו? 

מדוע משה רבנו נענש בצורה כל כך קשה כאשר הוא היכה בסלע במקום לדבר אליו? 

כדברי הקדמה נסביר את ההבדל בין דור המדבר לבין הדור הנכנס לארץ. דור המדבר הינו דור שכולו רוחניות וקדושה. בני ישראל אכלו לחם מן השמים, שתו מים מבארות שהתקיימו דרך נס, ראו נסים של עשר המכות, קריעת ים סוף ומתן תורה. 

זהו דור מיוחד שכולו רוחני המוגדר כ"נשמה" עבור הדורות הבאים. לעומת זאת הדור הנכנס לארץ שונה בתכלית מדור המדבר. תפקיד הדור הנכנס לארץ הינו לגלות את הקדושה שבדומם ובחומר. 

כמו שכתוב: "דהנה דור המדבר היו בבחינת הנשמה של כלל ישראל בכל הדורות... אבל דור הארץ נקרא כך שעיקר ענינו הוא לגלות כבוד שמים בכל דבר אפילו בדומם חיות ונשמה אלוקית גם בכלים עצמם שיש בהם קדושה... ולכן בביאתם לארץ חל קדושה על הדומם ונתחייבו בתרומות ומעשרות משום כך." (בית גנזי, חקת דף תשסד). 

עכשיו נוכל לקשר את הנושאים השונים המופיעים בפרשת חקת. הפרה האדומה שונה מכל שאר הקרבנות. שוחטים אותה מחוץ להר הבית, אין מפשיטים את עורה, לא זורקים את דמה על המזבח, האפר שלה הוא העיקר בניגוד לשאר הקרבנות שהאפר אינו חלק מהקרבן ועוד... 

למעשה כל החלקים של הפרה האדומה קדושים ומשמשים לטהרת האדם שנטמא בטומאת מת. המסר לדור הנכנס לארץ הינו שהכפרה יכולה לבוא גם מהחלקים שאינם קשורים לחיי הבהמה ובטלים בשאר הקרבנות. גם חלקים בזויים כמו העור או האפר משמשים לטהרה בפרה אדומה. זאת הסיבה שדיני פרה אדומה מוזכרים שוב לקראת הכניסה לארץ. 

לגבי תרעומת על אכילת המן, הדור הנכנס לארץ חשש שאוכל שכולו רוחני ושאינו יוצא מהגוף עלול להזיק להם. כאשר המן יכול לתפוח במעיים שלהם כי הם לא במדרגה של דור המדבר שכולו נשמה. לכן לקראת הכניסה לארץ בני ישראל מתלוננים על המן. 

כאשר משה רבנו היכה את הסלע במקום לדבר אליו הוא התנהג בהתאם להנהגה של דור המדבר. דור המדבר אינו סובל דבר חומרי ומשמיד אותו. 

לכן משה רבנו היכה בסלע כדי לבטל לגמרי את הסלע הדומם שמייצג את החומר כדי שישארו המים המסמלים את הרוחניות.
משה כביכול נכשל במסר שיש להעביר לדור הנכנס לארץ. בעזרת הדיבור משה רבנו היה מראה לדור החדש שהקדושה נמצאת בכל מקום ועלינו להסיר את המסכים המסתירים אותה והיא פורצת כמים. הנהגה של דור המדבר אינה מתאימה לדור הנכנס לארץ. 

ראינו איך שלושה נושאים לכאורה שונים מחוברים אחר עם השני. נראה לומר שהדור שלנו שזכה לחזור לארץ ישראל ולהקים מדינה עצמאית דומה לדור שנכנס לארץ. בנוסף לכך אנחנו קרובים מאוד לתיקון הכללי והגאולה השלימה. 

לכן יש חלקים בעם ישראל השואפים לכל דבר הקשור לרוחניות ולנשמה ללא כל צורך בחומר ויש חלקים אחרים בעם שמושכים לכיוון החומר בלבד. 

עלינו ללמוד מהנהגת דור המדבר ולדעת איך למצוא בתוך החומר את הקדושה הטמונה בו ולגלות אותה לעולם. 

זאת המשמעות של המצוות המעשיות ובעיקר מצוות בנין המקדש ועבודת הקרבנות. מצוות אלה ממחישות בצורה ברורה איך מעשים לכאורה חומריים העוסקים באבנים, כסף, זהב, בהמות, דם וכו' יכולים להיות מקור של קדושה וברכה לעולם. 

בע"ה ננהג כמו דור שנכנס לארץ וכך נזכה לחזור למדרגה של דור המדבר בב"א.