האם חשבתם פעם שגדול בישראל יחבר ספר בשם – 'ספר גירושין', ואף יציג שם את ה'גירושין' באור חיובי?

ובכן, יש ספר כזה, וחיבר אותו הרמ"ק – רבי משה קורדובירו, ראש המקובלים לפני האר"י הקדוש. מספרים שלפני פטירתו (ביום כג' תמוז) שאלו אותו תלמידיו – מי יעמוד אחריו בראש חבורת המקובלים בצפת. ענה ואמר – מי שיראה אחר פטירתי את עמוד האש ההולך לפני מיטתי. בעת ההלוויה, התחבטו המלווים היכן לקוברו, והנה הצביע האר"י הקדוש על מקום מסויים, ואמר – לשם הולך עמוד האש, וכך ידעו שמעתה יעמוד האר"י הקדוש בראש החבורה.

כמובן, 'ספר גירושין', לא עוסק בגירושי איש מאשתו, חלילה, שהרי השכינה השרויה בשלום בית ואהבה בין איש לאשתו היא דבר גדול ומרכזי בעבודת ה'. 'ספר גירושין' הוא למעשה יומן המתעד את הטיולים המכונים בספר – 'גירושין' ('היינו מתגרשים השדה'), שהיה רבי שלמה אלקבץ עורך עם תלמידיו לשדות ולקברי צדיקים. רבי שלמה אלקבץ, מחבר הפיוט 'לכה דודי' היה רבו וגיסו של הרמ"ק, והרמ"ק מתאר את הגילויים הרוחניים שהתגלו להם במהלך 'הגירושין' הללו.

וכך הוא כותב – "מה שניסיתיו אני וזולתי בעניין הגירושים, שהיינו מתגרשים השדה עם האלוקי כמהר"ר שלמה ן' אלקביץ הלוי נר"ו לעסוק בפסוקי התורה פתאום בלי עיון, והיו הדברים מתחדשים, דברים שאי אפשר להאמין עניין זה אלא מי שראה או נסה העניין פעמים רבות".

לגילויים אלו יש גם הסבר - כולנו מכירים ויודעים, שההימצאות בחיק הטבע, בין האילנות והפרחים, מעניקה לנו השראה, מרחיבה את דעתינו, ויכולה לסייע לנו להתרומם בתפילתנו ולהתחדש בתורתינו.

למציאות מעשית זאת יש גם הסבר פנימי רוחני, שהרי - "כי כמו שהאדם יש לו כוח, כן עץ השדה יש לו מלאך וכוח... אמרו רז"ל: אין לך דבר מלמטה שאין לו מזל למעלה שמכה בו ואומר לו: גדל". האדם המצוי בשדה פוגש את כוחות הבריאה, והכוחות הרוחניים העומדים מאחורי הברואים הללו מסייעים לו בתפילתו ובתורתו. (כפי שכותב רבי נחמן מברסלב בענייני התבודדות ותפילה בשדה - טוב להתפלל עם העשבים, שאז תפילתם נכללת ונכספת בכלל תפילתו).

אך אין זו כל התמונה. זהו בוודאי נושא גדול, ואיני בקיא בו די הצורך, ורק אביא כאן נקודה קטנה. לגבי תפילה, למשל, מצאנו בהלכה דגש דווקא על התפילה בתוך הבית. "אמר רב כהנא – חציף עלי מאן דמצלי בבקתא" ('חצוף עלי מי שמתפלל בבקעה – במקום פרוץ. גמרא ברכות לד ורש"י שם). בהקשר לזה מביא הבית יוסף - "ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב שמאחר שהוא במקום מגולה ואינו נכנע לפני בוראו להסתתר במקום נסתר אף על פי שאין נעלם מנגד עיניו הרי זה עז פנים". אמנם מצאנו בתוספות ועוד, שהטעם הוא רק מפני שיש חשש שיפסיקוהו עוברי דרכים, ואם כן בשדה צדדי אין בעיה.

כמובן, יש לצרף לכך גם את העניין של מעלת התפילה והלימוד בבית הכנסת ובבית המדרש – "אשרי יושבי ביתך". יש גם ערך ומעלה לריכוז במקום הפנימי בו מתייחד האדם אך ורק עם בוראו.

וכך מצאנו בלשונן של הברכות. בכל הברכות אנו מברכים את ה' אלוקינו 'מלך העולם'. לעומת זאת בברכה הפותחת את תפילת שמונה עשרה, אנו חורגים ואומרים – 'אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם... יצחק... יעקב". כלומר – בכל הברכות אנו מייחדים שמו על כל העולם, אך דווקא בתפילת הלחש הפנימית – אנו מתייחדים עימו בדרך הפנימית של היותו אלוקי ישראל.

אמור מעתה – מזה וגם מזה אל תנח ידיך. יש מקום להשראה של הרחבת הדעת מצד כל הבריאה, ויש זמנים להתייחדות פנימה.

בימי החופשה, אנשים הולכים ומתחברים לכל הבריאה, וחשוב שנמצא את הדרך בה חיבור זה מרומם אותנו גם מבחינה רוחנית. חשוב גם, שנמצא את האור הגדול של ההתחברות לה' בימי השגרה, עת מצויים אנו בבתינו פנימה.