דם תמורת דם

בפרשתנו מוזכרים דיני רוצח בשוגג ובמזיד. אולם בעוד רוצח בשגגה מקבל חסות והגנה הרי שרוצח במזיד מצווים להורגו כי דמו יכפר. מה התועלת בשפיכת דמו של הרוצח במזיד?

הרב משה כהן , כ"ט בתמוז תשע"ז

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

אחר כל פירוט דינו של רוצח בשגגה פונה התורה לעסוק ברוצח במזיד. לגביו, אין כל סליחה ומחילה. ישנו איסור לקחת כופר ולהשאירו בחיים. התורה מחייבת עונש מוות לרוצחים ומחבלים ואף מוסיפה קביעה חד משמעית כי "הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו" (פס' לג).

כך כבר קבע ה' בעת אשר התיר את שחיטת בעלי החיים ואסר את רצח האדם "שופך דם האדם באדם דמו יישפך כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט, ו).

יש מקום לשאול, מה התועלת בשפיכת דם הרוצח? כיצד שפיכת דמו מהווה כפרה על הארץ ולא החנפה? האם אין בכך רק מיעוט דמות צלם אלוקים בקיפוד חייו של אדם נוסף?

דומה שיש לשוב אל הרוצח הראשון בתנ"ך הלוא הוא קין. ה' אומר לקין כי "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" (שם ד, י). על אף צעקת הנרצח - קין לא נענש בעונש מוות אלא בעונש גלות. הוא הרוצח היחיד שכביכול ויתרו על מיתתו הישירה. אולם, משם ואילך מהדהד הציווי כי לא ניתן לחוס על נפש הרוצח אלא יש להורגו.

ציווי זה הינו באחריות העדה ולפניה עומד הרוצח (פס' יב). היא שדנה אותו מתוקף אחריותה ואף שופטת אותו לחובה או לזכות (פס' כג-כד). אצל קין לא היתה אזהרה ולא היתה עדה, אולם בישראל ישנו איסור, ישנה חובה וישנה אחריות.

אם האדמה תבלע את דמי הנרצח בלבד הרי שיש כאן החנפה ועשיית איפה ואיפה. שומה לשפוך את דמו של הרוצח ובכך למנוע משוא פנים מעוות המותיר את הרשע מעל פני האדמה ואת הצדיק מתחתיה.