"ואהבת לרעך כמוך" – גם לגויים?
"ואהבת לרעך כמוך" – גם לגויים?

"ואהבת לרעך כמוך" – האם 'רעך' האמור בתורה כולל גם גויים? יש הטוענים שאכן כוונת הפסוק גם לגויים, ומסתמכים על כמה מקורות. להלן נדון בדבריהם.

יש המסתמכים על דברי "אבות דר' נתן", שם נאמר:

"ושנאת הבריות כיצד? מלמד שלא יכווין אדם לומר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים, אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם, ושנא את האפיקורסין והמסיתים ומדיחין, וכן המסורות. וכן דוד אמר (תהלים קלט) "משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" הלא הוא אומר (ויקרא יט) "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" מה טעם "כי אני בראתיו" - ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו.

ר' שמעון בן אלעזר אומר: בשעה של גדולה נאמר דבר זה: "ואהבת לרעך כמוך" - אני ה' בראתיו. אם אתה אוהבו, אני נאמן לשלם לך שכר טוב. ואם לאו - אני דיין לפרוע":[אבות דר' נתן פרק ט"ז, ה]

ככל הנראה, כוונתם היא, שהטעם הניתן כאן, "כי אני בראתיו", שייך גם בגויים, ומכך רוצים להסיק, שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" כוללת גם גוים,

יש להעיר על הוכחה זו, שאינה מוכרחת כלל. כל כוונת 'אבות דר' נתן' בפרק ט"ז היא, לבאר את דברי ר' יהושע בפרקי אבות [ב,יא] :"עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות, מוציאין את האדם מן העולם". לכן, הקטע שלפנינו פותח במילים "ושנאת הבריות כיצד". הביטוי "בריות" מבטא אנשים פשוטים מאוד . לכן באה הסיבה לאהבה, "אני ה' בראתיו", לשון נופל על לשון. יהודי פשוט, שהיתרון שבו הוא שה' בראו, ואף הוא דווקא עם עושה מעשה עמך, כלומר, שומר מצוות. נמצא, שכלל לא ניתן להוכיח שמדובר כאן על גוי. ובכל אופן, גוי שאינו שומר שבע מצוות בני נח, בוודאי אינו טוב יותר מיהודי שאינו שומר מצוות לפי מקור זה של "אבות דר' נתן", המתיר לשנוא את האפיקורסים.

עוד מביאים ראיה מלשון ה"תנא דבי אליהו" [פרק ט"ו] :"אמרתי לו, בני, הכתוב אומר "לא תעשוק את רעך"[ויקרא י"ט, י"ג] רעך הרי הוא כאחיך, ואחיך הרי הוא כרעך. הא למדת, שגזל הגוי גזל, ואין צריך לומר אפילו של אח". כאן מכונה הגוי במפורש בשם "רעך", לעומת היהודי, שמכונה "אחיך".

אומנם ראייה זו מ"תנא דבי אליהו" חזקה, אך יש לזכור ששם מדובר על "לא תעשוק את רעך" ולא על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך". ייתכן שהמדרש מסמיך על פסוק זה, את ההלכה שגזל גוי אסור מן התורה, ולא מתכוון לומר שזה פשטו של הפסוק. 

עוד ראיה מובאת בספר "אפס דמים" [לר' יצחק בער לווינזון – ראש וראשון למשכילי רוסיה] מהפסוק בספר שמות [י"א] "וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף...". מכאן שגם מצרים נחשבים רעך. ויש לדחות, שם היה זה לפני מתן תורה, כשעוד לא התייחדנו כעם לה' אלוקינו.

כנגד מקורות אלו, ניתן להביא את דברי ה"ספרא", הוא "תורת כוהנים" האומר :"יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך. כשם שנאמר לישראל ואהבת לרעך כמוך, כך נאמר לגרים ואהבת לו כמוך" [ספרא קדושים י"ח ,ד] ה"ספרא" מתייחס לפסוק אחר, המדבר על אהבת הגר :"כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך"[ויקרא י"ט, ל"ד] ואומר במפורש, שהפסוק "ואהבת לרעך כמוך" מדבר על עם ישראל. מצאתי בספר "תורה שלמה" [של הרב מ.מ. כשר] מקור נוסף לכך שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" מדברת על יהודים :"'ואהבת לרעך כמוך' – עד שיהא בן ברית כמוך" [מדרש "מעיין גנים"]

מקורות אלו שהבאתי, רק מוכיחים את הגישה, שהפסוק "ואהבת לרעך כמוך" לא נאמר על גויים, אך אינם שוללים בפועל אהבת גויים וכל ברייה מסיבות ומקורות נוספים.

מקור מפתיע מצאתי בדברי מהר"ם לובלין על הגמרא במסכת בבא קמא, הדנה בנזקי שור.

בתורה נאמר :"וְכִי-יִגֹּף שׁוֹר-אִישׁ אֶת-שׁוֹר רֵעֵהוּ, וָמֵת--וּמָכְרוּ אֶת-הַשּׁוֹר הַחַי, וְחָצוּ אֶת- כַּסְפּוֹ, וְגַם אֶת-הַמֵּת, יֶחֱצוּן. אוֹ נוֹדַע, כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, בְּעָלָיו- שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר, וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ". [שמות פרק כא פסוקים לה, לו]

במשנה יש אפליה ברורה בין ישראל לגוי. כך נאמר שם :"שור של ישראל שנגח לשור של נוכרי, פטור. ושל נוכרי שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם". [משנה בבא קמא פרק ד משנה ג]

הגמרא מבררת את פשר הדין ושואלת :"שור של ישראל שנגח שור של נוכרי פטור: אמרי ממה נפשך, אי 'רעהו' דוקא, דנוכרי כי נגח דישראל נמי ליפטר, ואי 'רעהו' לאו דוקא אפילו דישראל כי נגח דנוכרי נחייב?!" הגמרא מתקשה, אם המילה 'רעהו' המוזכרת בנזקי שור, כוללת גם את הגויים, מדוע אנחנו פטורים אם השור שלנו הזיק אותם, ואם לא, שיהיו גם הם פטורים כשהזיקו אותנו!

הגמרא שם מסבירה, שה' קנס את הגויים על כך שלא קיימו שבע מצוות בני נוח, או על כך שלא קיבלו את התורה כולה בסיני. תוספות שם [ד"ה עמד] מסביר, שה' קנס את הגויים רק באופן זה, שנגח שור שלנו את השור שלהם, ואין כאן קנס כולל על ממון הגויים. עולה מדברי התוספות, שפשט הפסוק כולל גויים! אלא שבגלל הגזירה, נפטרנו מלשלם על הזקתם. על כך כותב מהר"ם לובלין :"רצה לומר, דכנעני לא אימעט מרעהו". אלא שהוא מעיר שניתן להבין אחרת, כמו שכתב הר"ן, ש'רעהו' דווקא, אך אם נגח שור שלהם את השור שלנו, קנסו אותם. מוסיף המהר"ם, שלפיכך מהרש"ל [ב'חכמת שלמה'] הגיה בתוספות : "שנגח שור שלהם את שור שלנו". [וראה במהרש"א שם שיש לו הבנה אחרת בגמרא]