נאום משה והמגנומטרים

הרב יאיר פרנק , ה' באב תשע"ז

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

החרפה המתחוללת בשבוע האחרון במקום בית מקדשינו, מתקשרת במישרין עם המסר המרכזי שמשה רבינו רצה למסור לנו בפרשת השבוע.

ספר דברים בכלל, ופרשת דברים בפרט, הוא נאום של משה. במובן הזה פרשת דברים מטעה, מפני שהיא כביכול סיפור היסטורי, של מאורעות שונים.

אך יש לזכור שמדובר נאום, נאום תוכחה, כמו גם נאום עידוד וחיזוק. על כן בוחר משה כיצד לספר, מה לספר ומה להדגיש. מתוך היסוד הזה אפשר לענות על כמה שאלות: הפרשה פותחת מיד לאחר מעמד הר סיני, "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי", כאשר את מעמד הר סיני עצמו משאיר משום מה משה רבינו רק לפרשה הבאה – פרשת ואתחנן. לאחר מכן מתוארים באריכות דווקא חטא המרגלים וחטא המעפילים. בהמשך לכך, שוב מדלג משה על כל אירועי המדבר, "וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים", ועובר לפרט דווא את המקומות והעמים בהם לא נלחמנו - אדום, מואב ועמון, ואת המקומות אותם כבשנו בעבר הירדן - ממלכת סיחון ועוג.

מתוך מבט כולל זה כמדומה שהתשובה פשוטה – המסר המרכזי של משה בנאום פרשת דברים הוא – אנו יכולים לכבוש את הארץ. ובעיקר – נוכל לרשת את הארץ אם נעשה זאת מתוך בטחון בה', ונתקן את חטא המרגלים שהפילו פחד ומורא בלב העם.

נתקן אף את חטא המעפילים, שנלחמו, אך ללא תיקון החטא וללא ציווי ה'. לכן משה מדגיש שאת אדום, עמון ומואב לא כבשנו, לא בגלל חשש או פחד, אלא אך ורק בגלל ציווי ה'. ובעיקר – משה מביא בפני עם ישראל את העובדה שהצלחנו ויכולנו אפילו למלכים החזקים ביותר בעבר הירדן. מכאן החשיבות להדגיש לעם את חוזק האויב אותו ירשנו: "עָרִים בְּצֻרֹת חוֹמָה גְבֹהָה", "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ".

מעתה ומתוך כך, שני הפסוקים הסיום של הפרשה, שני משפטי המחץ של הנאום, הם ברורים ופשוטים:  "וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה: לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם".

הדברים מתקשרים היטב עם ימי בין המצרים, שכן חטא המרגלים היה בתשעה באב. "אתם בכיתם בכייה של חינם – ואני אקבע לכם בכייה". מלשון חז"ל זאת אנו יכולים ללמוד שחטא המרגלים היה השורש לחורבן המקדש. מכאן הקשר עמוק בין מידת ההתקשרות של עם ישראל לארץ כולה, למידת ההתקשרות למקום המקדש והר המוריה. קדושתה של ארץ ישראל היא מפני שהיא ארץ ה', נחלת ה', שבליבה בית המקדש. "ארץ ישראל קדושה מכל הארצות, ומה קדושתה? שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם" (משנה כלים א, ו).

לבושתינו ולחרפתינו, מה שאירע השבוע הוא שוב חזרה ושחזור של חטא המרגלים. הרבה עוסקים בשורשים רוחניים ובהסברים שונים של חטא המרגלים. אולם, הפשט המבואר כאמור בפסוקים הוא אחד – חטא המרגלים נבע מפחד. "אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם  בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם". כל ההסברים האחרים, בנויים ונובעים מהיסוד הזה.

אנו יודעים כי הפחד הוא גם השורש של הקושי כיום לרשת את ארץ ישראל למרחביה, ולבנות בה בתים וישובים. זאת גם אחת הסיבות המרכזיות למצב הנורא בחמישים השנים האחרונות בהר הבית. הקב"ה נתן לנו ברוב חסדיו את היכולת והכוח הצבאי, וגם הביאנו בנפלאותיו להר המוריה והמקדש. אך אנו ויתרנו עליו, מפני החשש המופרז מאימת הגויים.

השבוע הפחד הזה עלה על גדותיו, והביא להתקפלות שכמדומני לא הייתה כדוגמתה. התקפלות מהדרישה המינימאלית המתבקשת כל כך – בידוק בטחוני יעיל. לאחר אירועי טרור הרצחניים בהר ובנווה צוף, ממשלת ישראל בחרה שלא להגיב בפעולת ענישה ותגמול, כמתבקש, אלא רק בהתמגנות רפה. והנה, גם ממנה נסוגונו, נסיגה שהביאה לתהלוכות ניצחון מבישות של האויב על ההר. "עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ".

גם בדרך הטבע, ולא רק כלפי שמיא, ההתקפלות המפוחדת הזאת, לא רק שלא תביא לרגיעה, אלא להיפך. היא רק תגביר את תאוות האויב להמשיך במלחמתו בנו. ההססנות, חוסר הביטחון, מביאים אפילו בטווח הקצר, וכל שכן בטווח הארוך, רק להגברת התוקפנות של האויב.

לקראת סיום, אפתח כאן בקצרה צוהר לאירוע היסטורי קרוב, שלא רבים יודעים אותו, אך כל מילה שתיכתב כאן היא אמת לאמיתה. גם הריסת הישוב עמונה, יבנה ויכונן במהרה, נבעה מאותו פחד. הפחד והחשש מהחלטה של מועצת הביטחון כנגד ההתיישבות, שלא יהיה עליה וטו אמריקאי בסוף ימי משל אובמה, הביאו לידי כך שלא חוקק חוק הסדרה הכולל את הסדרת הישוב והצלתו, שכבר עבר לאחר מהלך ציבורי אדיר בקריאה טרומית בכנסת.

בסופו של דבר אנו יודעים מה אירע – הייתה גם הייתה החלטה של מועצת הביטחון (והחששות והפחדים הגדולים לא התרחשו, והתבררו כמופרזים), אבל אז כבר היה מאוחר מידי להציל את הישוב. כאמור, בגלל פחד מאומות העולם, ויתרו מנהיגים על הצלת ישוב שלם בארץ ישראל, שאנו, תושבי עמונה, מבכים השבוע בייחוד את חורבנו, מתמלאים בכאב וגעגוע, יחד עם האבלות על חורבן המקדש וגלויות ישראל כולן.

אנו מבינים כיום היטב כי התיקון הגדול שאנו צריכים הוא גבורה. גבורה ונחישות הנובעים מהכרה פנימית שזאת ארצנו, ארץ ישראל, אשר בליבה – מקום המקדש. מתוך יראת ה', ואהבתו, יוסרו מתוך ליבינו כל היראות הזרות, כל הפחדים והחששות האחרים. להיות מוכנים להיאבק ולהילחם על ארצנו, כאשר נכונות זאת היא גם שתביא בסופו של דבר, בטווח ארוך, גם למנוחה ונחלה, לשלום ולשלווה.

עלינו להתפלל, ולפעול עם א-ל במעשים, שתהיה לנו סוף סוף הנהגה ראויה, שפועלת מתוך אותה זקיפות קומה וגבורה של יהושע וכלב, אשר אמרו: "וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל  תִּירָאֻם".