"עת צרה ליעקב" המביאה אחדות

הרב שלמה רוזנפלד , י' באב תשע"ז

הרב שלמה רוזנפלד
הרב שלמה רוזנפלד
צילום: עצמי

כמה נפלא הוא שבט' באב עם ישראל מתאחד סביב הצרות הלאומיות שקרו לנו בכמה וכמה דורות. הדבר ניכר גם בקינות, העוסקות בכמה וכמה מאורעות, כמו עשרת הרוגי מלכות, שרפת התלמוד ועוד. בדורנו, הוסיפו בהרבה קהילות גם את קינות השואה, המשתלבות עם יום האבל הלאומי.

אכן, השנאה ההדדית שהייתה בעת חורבן הבית, ולקחי הגלות הארוכה, לימדונו להיות מאוחדים בעת צרה, כפי שעם ישראל הוכיח זאת בעבר, ואנו רואים זאת גם בימי קיומה של מדינת ישראל. כל מלחמה או כל פיגוע או איזה אסון על רקע לאומי, מיד מביא לנתינה אינסופית של יחידים וגופים ציבוריים, המבטאים זאת בתרומות למכביר והרבה עזרה הדדית.

אך מה עצוב הוא לחזור מיד אחר הצרות, למריבות היומיומיות, כאילו שכחנו לרגע את הגורל היהודי המשותף המאחד אותנו.

אמנם, גם בכך יש מבט חיובי. איננו עסוקים רק בסוגיות של הישרדות וביטחון אישי, כפי שהיה בגלות, אלא אנו עסוקים גם בסוגיות של קומות נוספות של עמנו: קליטה, חברה, כלכלה, שמירת איכות הסביבה, ערכי מוסר וצדק. בחברה של קיבוץ גלויות, טבעי הדבר, שיהיו ויכוחים הנובעים מתוך מבט שונה של כל ציבור, המביא אתו השקפות עולם שונות. באיגרתו ל"בצלאל", ממשיל הראי''ה קוק את רצון האומה, להתעסק בצד האמנותי של החיים, לילדה הנמצאת בשלבי רפוי למחלתה, והסימן היותר בריא לכך, הוא התעניינותה בבובה שלה, ולא רק בעצמה.

אך עדין לא הגענו תמיד לדיונים ענייניים. במיוחד שחלק מאתנו רועים "בשדות זרים", ומנסים להעתיק את עולמם התרבותי, החברתי והערכי, לחברה היהודית המתחדשת בעידן של גאולה, ואין זה מתאים לה ולגדולתה. החיקוי מהעולם הסובב אותנו, מקטין את שאיפותינו, ומזרים רעיונות זרים ומשונים לתוכינו. הלא משה מזהיר אותנו בפרשתנו (דברים ד):

"רְאֵ֣ה׀ לִמַּ֣דְתִּי אֶתְכֶ֗ם חֻקִּים֙ וּמִשְׁפָּטִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֑י לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן בְּקֶ֣רֶב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם בָּאִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה"

בינתיים, המתח והקצף סביב דיונים אלה, לפעמים מלאים רשפי אש, הפוגעים באחדותנו וכוחנו. לכן, גם בינתיים, מצד אחד זה עגום אך מצד שני זה משמח לומר, כי המתח הביטחוני, מחזיר אותנו להיות יותר ערכיים, יותר מאוחדים, וכמובן, גם זה ברמה הרבה יותר גבוהה, מאשר בגלות.

שם זה היה ממש הישרדות, והיום זה ברמה של יכולת תכנון ומניעה עם עוצמה, לה זכינו בדורנו, יותר מכל דור, מימי מלכי החשמונאים. יציבות זאת מאפשרת גם את הפניות, להגיע לאט לאט לגיבוש בתחומים האחרים, עד שנגיע לבניין שלם של האומה בכל קומותיה, מתוך "חכמתנו ובינתנו".