מִי יַעֲלֶה בְהַר ד'?

הרב ברוך אפרתי , י"ב באב תשע"ז

הרב ברוך אפרתי
הרב ברוך אפרתי
צילום: ערוץ אורות

בפרשת מסעי, עמדה האומה בהרי עבר הירדן ושמעה את הציווי האלוקי- "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ".

אחיזתנו בארץ תלויה בהכנעת והורשת הגויים החיים כאן, כביאור רש"י- "והורשתם אותה מיושביה, ואז תוכלו להתקיים בה, ואם לאו, לא תוכלו להתקיים בה". 

והיום, אלפי שנים לאחר אותו המעמד, אנו יושבים בארץ ישראל במדינה ריבונית יהודית, מדינה בעלת פריחה כלכלית, ריבוי תורה בישיבות, פריחה תרבותית, ושמחת חיים. הורשנו את הארץ וישבנו בה.

אולם על אף כל האור והטוב שיש לנו במדינה, עדיין לא זכינו לרשת כראוי את 'קֶרֶב הָאָרֶץ', את יהודה ושומרון. 
הגדרת הירושה של הארץ היא כדברי רמב"ן- "שלא נעזבנה ביד האומות או לשממה...ונצטוינו לבוא בארץ ולכבוש המדינות ולהושיב בה שבטינו".  

כוונת הרמב"ן ברורה, יש להחיל שלטון ממלכתי של ישראל בארץ ולמנוע שממון או מלכות אחרת שם. הווי אומר- כיבוש הארץ קשור לשלטון הממסדי בעיקר ולא רק למגורים פרטיים. לצערנו אנו יודעים שלעת עתה גבולות המדינה אינם כוללים את יהודה ושומרון מבחינת החלת החוק הישראלי, והדבר עלול להביא לקיום מדינה אחרת שם חלילה.

החלת החוק הישראלי הוא צעד שבו מתקיים ישוב א"י בפועל- האומה כולה על מוסדותיה וחוקיה חלים בארץ ישראל. כיום אנו חיים ביהודה ושומרון, אך לא בצורה ממלכתית דיו. מוסדות המדינה אינם שם, חוקי הבניה הם צבאיים, ומבחינה משפטית מדובר על המקום כ 'שטח צבאי כבוש' ולא על חלק אינטגראלי מהמדינה. הוואקף שולט בפועל בהר בית השם, והמדינה אינה כופה ריבונות ממלכתית דיו בהר (אין הכוונה שאנשים פרטיים יעלו ח"ו להר הבית, אלא שהמדינה תדגיש שם יותר את שלטונה ותעמוד על ריבונותה).

כיצד נוכל להתחזק ביישוב הארץ כהגדרת רמב"ן? כיצד נוכל להחיל את החוק הישראלי על יהודה ושומרון כציווי התורה?

במבט ראשון- ע"י מחאה, מאבק והצעת אלטרנטיבה שלטונית. אולם על אף שאלה צעדים פוליטיים וציבוריים חשובים מאד, הם אינם מספיקים לכשעצמם בראייתה של תורה. 

התורה, לעומת הפוליטיקה, מביטה תמיד על הערך הפנימי של המציאות ולא רק על המציאות עצמה. המבט הפנימי יכול לחולל את השינוי האמיתי במהלך הציוני בימינו, כדברי הרב באורות התחיה- "אופיה של הגאולה הבאה לפנינו הוא בתוכיותה של כנסת ישראל".

 וכך ניכר גם בפרשתנו, פרשת ואתחנן. לאחר שמשה רבנו מסמיך את יהושע להנחיל את הארץ לישראל, מיד מגיע התנאי להצלחת הירושה- "חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים...לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". 

על הכיבוש עצמו נצטווינו עוד בפרשת מסעי. ועתה בפרשת ואתחנן מגיע התנאי היסודי והפנימי להצלחתו.
לא בכדי הצמידה התורה את ירושת 'קֶרֶב הָאָרֶץ' למשפט הארץ ולמוסריות החברה. התורה תולה את יישוב הארץ במערכת הצדק והמשפט, במערכת הערכים המוסריים והאלוקיים בחברה הישראלית. 

כיבוש הארץ אינו תלוי רק בכיבוש עצמו ובהורשת האויב כהסבר רש"י וכדברי הרמב"ן, וכציווי התורה בפרשת מסעי. עיקר ירושת הארץ תלוי בתוכן האידיאלי שאנו יוצקים לתוככי החברה הישראלית. מי אנו? מהם ערכינו? מהי מערכת המשפט שלנו? מהם ערכי הצדק והיושר של החברה? האם אנו נטועים בתורת ד' או במקום אחר?
שאלות אלו הן הבסיס האמיתי לכיבוש הארץ. על ערכים אלה התנה הכתוב את כניסתנו לארץ, עליהם גלינו פעמיים מארצנו, ועליהם הורגנו כל היום. ובערכים אלה גם נשוב ליהודה ושומרון בימינו כראוי.

נקראים אנו, ודווקא אנו, מיישבי הארץ, לחיזוק המערכת הערכית במדינה. אל לנו לשים כל יהבנו רק בפתרונות פוליטיים ובהכרעות חיצוניות (החשובות לכשעצמן), אלא בעיקר בבניין הרוח והתרבות הערכית במדינה. תרבות של קודש במערכות כולן, החל משינוי הערכאות לדיני התורה הקדושה, וכלה בטיהור ערכי המדיה ותרבות ההמונים. לא רק במאבקים חברתיים נקודתיים כי אם בשינוי מן השורש של תפיסת המוסר של החברה, למוסר אלוקי וישר.

המאבק על 'קֶרֶב הָאָרֶץ', על יהודה ושומרון ובראשם הר בית השם, חייב להיבנות על גבי המאבק הפנימי יותר- מערכת הערכים והזהות היהודית בחברה הישראלית כולה.

חברה עמוקה יותר, תורנית יותר, ערכית יותר, הוגנת יותר, היא חברה שבה השכינה שורה, חברה היכולה לבסס מלכות בהרי ד' ולקום במקום קודשו, 'בקֶרֶב הָאָרֶץ'.

"מִי יַעֲלֶה בְהַר ד' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ?  נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה"