ארוכה היא הדרך

ד"ר חנה קטן , י"ט באב תשע"ז

ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: ניסים לב

כשבנותיי מגיעות לפרקן ומבקשות לתור אחר אבדתן, הן מבקשות שהוא יהיה כמה שיותר דומה לאבא.

שחה אני להן שזה לא אפשרי, לצערי, משתי סיבות: האחת – המקור כבר תפוס, ובכל מקרה החיקוי לא יגיע לעולם לערך המקור. אך השנייה והמשמעותית יותר היא שאבא היום, בגילו המופלג, איננו אותו האיש שהכרתי בצעירותי, ושהסכמתי בשמחה להיכנס איתו מתחת לחופה. החיים ביחד משפיעים מאוד על שני בני הזוג, וכל אחד מעצב את השני גם בדמותו כצלמו, כך שהמיקס הסופי שונה בתכלית ממה שהיה פעם...

כמה סבוך החיפוש אחר האבדה...כמה ארוכה היא הדרך...

נושא הרווקות קרוב לליבי. בעיניי, העיסוק בנושא הוא המשימה הראשונה במעלה, שמוטלת על כתפי הציבור שלנו. אני נפגשת שוב ושוב במרפאתי במעלליו של השעון הביולוגי האכזר ,והלב נשבר. ואמנם, אני כותבת רבות על תהליך הקפאת הביציות, אך מי לא מעדיפה 'טרי'?

כל אחת מאתנו היא שדכנית בפוטנציה, העיקר הוא לפתוח את העיניים והאוזניים ולא להתבייש לנסות להזיז עניינים. לפעמים צריך קצת יצירתיות, שהרי חלק מהשידוכים המוצלחים ביותר מתממשים רק לאחר לחץ פיסי ופסיכולוגי מתונים על אחד מבני הזוג או שניהם; כך אחת מגיסותיי עשתה 'תרגיל' לאחד מחברי בעלה, רווק כבר שנים רבות, שחודשים רבים היה בקשר עם בחורה מתאימה אבל התקשה להחליט: היא הזמינה אותו להגיע לאירוע שהתברר פתאום כמסיבת האירוסין שלו עצמו – והתרגיל הצליח, והזוג חי כבר עשרות שנים באושר רב!

אסור להתייאש. אחד מקרובי משפחתי התמהמה במציאת בת הזוג עד מעבר לגיל שלושים, והוריו המבוגרים הרגישו חסרי אונים. לבסוף מצא כלה כלילת השלמות בת 19, וכשהביא אותה לפגישה עם הוריו אמר להם בחיוך: 'אתם מבינים עכשיו למה חיכיתי?