הגיע זמן הנהגה!
הגיע זמן הנהגה!

כסאו המתנדנד של נתניהו גורם להמון ספקולציות ומחשבות במערכת הפוליטית. בין היתר למחליפיו הראויים. הציונות הדתית שרוצה לשים את ידיה סוף סוף על הגה ההנהגה כנהג ולא כמתבגר היושב לצד הנהג צריכה גם היא להתכונן למהלך הזה וליום שאחרי נתניהו.

ההתכוננות איננה בהורדת הכיפה או בהסתרתה. בשנים האחרונות יותר ויותר תפקידים בכירים בהנהגת המדינה נתפסים על-ידי חובשי כיפה ואף על-ידי חובשי ספסלי בתי המדרש של הציונות הדתית. זה לא מוריד כהוא זה בתפיסה המקצועית שלהם, ביושרה שלהם וביכולתם לעשות שינויים אמיתיים.

הציבור המסורתי הרחב שבשנים האחרונות התקשורת הכללית גורמת יותר ויותר לדחיקתו לימין, יחד עם תהליכי עומק וזהות שהוא עובר וכמובן עובדת ה"אין פרטנר" בצד הפלסטיני, לא מבקש לראות אנשים זהים למצבו הדתי. הם לא רוצים לראות בכירי הייטק מנכ"לים שחקני כדורגל זמרים או אנשי תקשורת מרכזיים כמובילים. התפקיד הוא פחות העניין- הציבור הזה רוצה שאנשים מוכשרים ונכונים ידאגו לו וישימו אותו במרכז.

זה כולל כמובן את הטיפול במנהרות הנפץ בדרום או במאות אלפי הטילים המצויים בצפון ומכוונים כלפי ישראל ליום פקודה. האיום הקיומי חשוב לכל אדם בישראל וגם לאנשים קשי יום. מעורבות בביטחון ישראל היא קריטית. אך לצד זה חייבים להיות מעורים ומעורבים בחיי היום יום.

מי שרוצה להיות הנהג של המערכה הישראלית ביום שאחרי נתניהו חייב להיות מעורב בדרישה להעלאת קצבאות הנכים- עם האחריות הראויה ולא בפופוליזם השמור לאנשי שמאל מסוימים. לצד זה הוא חייב לדאוג לנכי צה"ל ולחיילים הצעירים. לדאוג לדירות לזוגות צעירים ולשינוי סדר היום בתקשורת הישראלית הבזה לרוב הישראלי ופועלת לעיתים בצורה שאיננה דמוקרטית.

הנהג החדש הזה חייב להיות עם סטנדרטים חדשים ואחרים בכל הקשור לשחיתות. הוא צריך להיות אמיתי וכן ביכולת ליצור אפשרויות והזדמנויות לישראל של המאה הקרובה במישור הפנים הישראלי והבינלאומי, וגם- ירצה או לא- להיות עם אמירה רוחנית ודתית לימים שעוד נכונו לנו.

ישראל בעידן שאחרי נתניהו תצטרך לפתוח את הישראליות שלנו, להבין לעומק את היהדות שלנו ולדבר בשפה בה רוב העם ימצא את עצמו. ורוב העם הוא ממש לא שדרני התקשורת או הצועדים במצעדי הגאווה. רוב העם מביט מהצד ושואל את עצמו קודם כל שאלות של הישרדות יום יומית, והגיע הזמן, שבעים שנה אחרי תקומתה הנסית של מדינתנו לתת תשובות לשאלות אלה. את רוב אזרחי ישראל מעניינת האפשרות לסיים שבוע וחודש בצורה טובה, בריאות איתנה לקרובים אליו- וכל אלה שאלות שאל לנו לזלזל בהם. הן לא סותרות שאלות של זהות, של מהות ושל עתיד הציונות והיהדות בפיסת האדמה הקטנה עליה אנו יושבים. אך הן קודמות אליהן ועלינו לתת על כך את הדעת.

עם צריך מנהיגות, ומנהיג צריך להתוות דרך. במצבנו הנוכחי ניתן לומר שלציונות הדתית יש הכי הרבה להציע בסל המוצרים הישראלי. יש בה אהבת הארץ ונכונות לתת את הכל למען המדינה שלנו. יש בה אהבה ענקית לעם ישראל ובניה ובנותייה מצויים כיום בכל עיירות הפיתוח והפריפרייה כחלק מוטמע מהציבור שם. יש בה רצון להביא אותנו למקום טוב יותר מתוך אמונה ואמון במקום בו אנו נמצאים. ויש לה א-לוהים.

אם נשכיל להנהיג בכלל הנושאים העומדים על סדר היום הישראלי ולא נפחד ונטשטש את הבסיס הדתי והאמוני שלנו הציונות הדתית תנהיג את מדינת ישראל. כך ראוי. אך אם נחשוב שבוחרינו רוצים שנשים מראה למולם כדי שיראו אנשים כמותם, ונטשטש את אמונתנו ודמותנו יתפסו אחרים את הגה ההנהגה.