ההזדמנות של אבו מאזן

הרוב הגדול של אזרחי ישראל כבר הפנים שהפלשתינים אינם מעוניינים בפתרון שתי מדינות לשני עמים.

הרב ד"ר חיים שיין , כ"ב באב תשע"ז

צילום: באדיבות המצולם

משלחת אמריקנית מגיעה לישראל על מנת לנסות לקדם תהליך שלום בין ישראל לפלשתינים. יש יתרון גדול בכך שחברי המשלחת הם אנשי עסקים, הפועלים על פי העיקרון שאין להם זמן לבזבז על ניסיונות סרק.

שנים רבות ניסו שליחים, מתווכים, מדינאים ופוליטיקאים, ללא הצלחה כלשהי, להוביל הסדר בין ישראל לפלשתינים. הנחת היסוד שלהם היתה שהטרור העולמי והטירוף המזרח־תיכוני נעוצים בסוגיה הפלשתינית. רק אם יהיה הסדר הטרור ייפסק, השיעים והסונים ישלימו והמזרח התיכון יתמלא ביוני שלום עם עלי זית בפיהן.

ממשל אובאמה, ברוב שטחיותו, השקיע שמונה שנים תמימות על ריק מתוך ראיית הפלשתינים כקורבנות שחובה לרצות אותם ללא הרף. המסקנה היתה שיש למקד את הלחץ על ישראל, לגרום לה לוותר על שטחים תוך סיכון ביטחונה, להפעיל נגדה סנקציות במישור הבינלאומי ולבודד אותה.

עוד קודם לכן, הלחץ המסיבי וכושר העמידה המוגבל, בעיקר של ברק, שרון ואולמרט, גרמו למדינת ישראל להביע נכונות לוויתורים מפליגים, כולל בירושלים. התוצאה היתה זיהוי העייפות והחולשה הישראלית שעודדו הקשחה פלשתינית, כשכל ויתור רק הגביר את תאבונם ועודד אותם להמשיך בפעולות טרור. לא היה להם שום אינטרס לשבת למו"מ אמיתי שיש בו רצון לתת. 

הרוב הגדול של אזרחי ישראל כבר הפנים שהפלשתינים אינם מעוניינים בפתרון שתי מדינות לשני עמים. הם רוצים מדינה אחת לעם אחד, והיהודים מצידם יכולים לחזור למקומות שמהם באו. הם שוכחים רק שבאירופה קשה מאוד לקלוט היום פליטים חדשים, אחרי המיליונים שנאלצים לברוח ממלחמת דת עקובה מדם. בחברת ג'ונגל, שאין בה ערך לחיים עצמם, מה הטעם שנחפש שאיפה לשלום ולהבטחת החיים? 

בשנים האחרונות גם אזרחי העולם התפכחו, כולל במדינות ערב. הטרור המוסלמי הרדיקלי לא מתעניין כלל בפלשתינים. שיעים שטובחים בסונים, ולהפך, אינם מוטרדים ממחנות הפליטים בבלאטה ובעזה. בזכות הממשל החדש בארה"ב ברור לכל בר דעת שהבעיות האמיתיות הן צפון קוריאה ואיראן. שוב אין דחיפות לטיפול בבעיה הפלשתינית, ורק ישראל כמעצמה חזקה יכולה להבטיח את המעוז הקדמי של הציביליזציה המערבית באזור מוכה הגורל שלנו.

לאבו מאזן, בסוף דרכו הפוליטית, נקרתה כעת הזדמנות שלא תשוב לסובב את גלגל ההיסטוריה לטובת בני עמו, להפסיק את מסע הסרבנות, לגלות פתיחות ולהפנים שהיהודים אינם צלבנים במולדתם. כך יוכל להפוך את הדף בספר ההיסטוריה שבו הוא מוצג כממשיך דרכו של הארכי־טרוריסט יאסר ערפאת ולהיזכר כמנהיג שהוציא את בני עמו מתוך מנהרות חייהם החשוכות והמואפלות. אם לא עכשיו - לא יהיה לו מתי.

באדיבות "ישראל היום"