ממה אתם מתעוררים בבהלה?

הרב נתנאל יוסיפון , כ"ד באב תשע"ז

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

במהלך תולדות ישראל, היו הרבה יהודים צדיקים וקדושים שמסרו את חייהם למען קידוש שמו הגדול. יש שעשו זאת ברגע המוות, עת הקריבו את חייהם למען ה', ויש שאת כל חייהם הקדישו לגלות את שם ה' בעולם, ופשוט – חיו על קידוש ה'. אוהבת היא היהדות את החיים, מבכרת אותם על פני המוות, אך יודעת היא שהדביקות בה' היא עצמות ופנימיות החיים.

בתוך כל החיים והמתים על קידוש ה', סולל לו דרך ייחודית ואף מוליד בכך 'פשט' חדש, מי שבכל ימיו דלה פניני עומק דווקא מתוך ה'פשט' – רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, המכונה: 'הנצי"ב מוולוזין' (שיום ההילולא שלו ב- כח' מנחם אב).

הנצי"ב עמד בראש הישיבה הגדולה בוולוז'ין, שהייתה בימיו בית המדרש המרכזי בעם ישראל. מאות בחורים למדו בהתמדה גדולה בישיבה, ואף הקפידו שבמשך 24 שעות יהיו משמרות של לימוד תורה בישיבה. מתמיד עצום היה הנצי"ב, וגם תלמידיו מתמידים היו.

דירתו של הנצי"ב הייתה צמודה לבית המדרש. רעש חזק בקע כל העת מבית המדרש וניסר בחלל דירתו של הנצי"ב. פעם, שאלוהו – כיצד אתה נרדם ברעש כזה?

ענה הנצי"ב – טוחן, שפרנסתו מטחנת הקמח, נרדם דווקא כשהוא שומע את הטחנה עובדת. יודע הוא שזו פרנסתו. להיפך, אם הטחנה תפסיק לעבוד וישתרר שקט, הוא יתעורר בבהלה. אף אני, נשמת חיי היא לימוד התורה של הישיבה הקדושה. רק כשאני שומע את התלמידים הוגים בתורה, אני יכול לישון...

אלו חיים של 24 שעות על לימוד תורה וקידוש ה'.

ובכל זאת, עיני הממשלה הרוסית צרות היו בישיבת וולוז'ין. בשלב מסויים, הצרה הממשלה את צעדי הישיבה, וגזרה שבחלק מהשעות ילמדו בישיבה לימודי חול. עמד הנצי"ב, ובגבורה עצומה סירב לדרישת הרוסים, והם סגרו בכוח את הישיבה, וגירשו את ראשיה מהעיר.

כאמור, הישיבה הייתה צינור חייו של הנצי"ב, ובגבורתו זו הוא גדע את צינור חייו, ומסר עצמו על קידוש ה'. ואכן, לאחר תקופה קצרה הוא חלה ונפטר לבית עולמו. הנצי"ב הסתלק, ישיבתו נסגרה, אך במעשה זה הוא קבע את התקדים החשוב של עצמאות עולם הישיבות. שנים רבות לפני שבא לעולם המושג – 'חופש אקדמי', לימד הנצי"ב שאת דרכן של הישיבות יקבעו ראשי הישיבות ולא גורמים חיצוניים.

גם בלימוד התורה פרץ הנצי"ב דרכים חדשות. ייחודי היה בכך שעסק גם במקורות תנאיים נוספים כמו מדרשי ההלכה. וכך מתוך בקיאותו העצומה, וחיפוש ה'פשט' נולדו עומקים חדשים. הוא השווה בין מקורות שונים, ודווקא מתוך כך הוא גילה מערכות שיטתיות שלמות.

מלמד היה בישיבתו כל יום שיעור בחומש (והנה – חידוש נוסף). משיעורים אלו נולד הפירוש המוכר לתורה – 'העמק דבר'. פשוט אבל עמוק. והנה פנינה אופיינית אחת מפרשת ראה.

כידוע, ספר דברים נקרא 'משנה תורה'. בפשטות – כוונת הביטוי שמשה חזר ושנה בספר דברים את התורה. אך הנצי"ב מסביר פשט חדש – 'משנה תורה', כי פעמים רבות אפשר להסביר את פשט הפסוקים רק אם מצרפים שתי משמעויות חלוקות מדברי חז"ל. 'משנה' מלשון – שני פירושים.

לדוגמא – פרשתינו פותחת – 'ראה אנוכי נותן לפניכם... ברכה וקללה'. המילה 'לפניכם' מתפרשת בדברי חז"ל במקומות שונים בשתי צורות. בגמרא מבארים – הכוונה למעמד הברכה והקללה בשכם, שבו מצווים אנו ממש לומר בפינו את הברכה והקללה. ואכן, זה מתאים לפשט הפסוקים שעוסקים בסמוך במעמד הברכה והקללה.

לעומת זאת, במדרש, מבארים – לפניכם, שהקדוש ברוך הוא הטביע טבע בעולם, שהברכה והקללה הן תוצאות טבעיות למצוות ולעבירות. שומר מצווה זוכה לברכה, ואין זה נס שה' מחולל בעולם, אלא זו כמו תוצאה טבעית כדוגמת – מי שנוטל תרופה שמתרפא.

גם לכיוונו של המדרש, מוצא הנצי"ב הוכחה מפשט הפסוקים, שהרי התורה כאן מחברת בעיקר את הברכה לזהירות מחטא עבודה זרה, ואילו במעמד הברכה והקללה – הברכה קשורה לזהירות מעניינים נוספים.

כך משווה הנצי"ב מקורות שונים, מחברם לפשט, ודולה מהם כיוון חשיבה חדש הנוגע במקומות נוספים.

בסוף ימיו, זכה הנצי"ב להיות גם מגדולי המחברים את עם ישראל לארץ ישראל – ארץ החיים, ולהיות מראשי תנועת 'חובבי ציון', ואף בה נלחם על מקומה ועצמאותה של התורה.

ויהי רצון, שנזכה כולנו לקדש את ה' לחיים ולא למוות, בעצם החיים, בארץ החיים, לחיים!