ככה ייעשה לכינוס אשר המולך חפץ ביקרו

ד"ר רון בריימן , כ"ז באב תשע"ז

עצמי

עדר התקשורת החדגוני סיקר באופן אחיד וצפוי מראש את כינוס התמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו.

המשכוכית נתנה את האות ואת הכיוון והכל שעטו בעקבותיה, עם סיקור לעגני ועוין. מדוע? כי ראש הממשלה היה והינו שק החבטות של הקוזאקים הנגזלים, המתלוננים על כך שהוא משיב מלחמה שערה על התרת דמו בידיה של מפלגת השמאל/תקשורת.

העדר חושש שמא תיפול שערה משערות ראשו של עיתונאי כלשהו, ואינו מבחין בכך שדווקא ראש הממשלה הוא זה שעלול להיות קורבן ההסתה של כלב השמירה. אילו היתה התקשורת נאמנה לתפקידה היא היתה מבקרת את הממשלה וראשה גם משמאל וגם מימין. בישראל הביקורת היא משמאל בלבד, ואין זה משנה אם מדובר בממשלת ימין או שמאל.   

לשם השוואת איכות הסיקור וסגנונו ניתן לבחון מה קרה בסיקור כינוס תמיכה אחר, כינוס התמיכה בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, באותו כינוס שבסיומו נרצח. כינוס התמיכה ההוא לא הוצג ככנס של פעילים מתלהמים, אלא כעצרת "שלום" ממלכתית. עדר התקשורת החדגוני סיקר באופן אחיד וצפוי מראש את כינוס התמיכה בראש הממשלה יצחק רבין והתגייס לשווק את סם "השלום", בימים שבהם התחיל רבין להראות סימני התפכחות מן המלכודת שלתוכה הופל, ואשר עבורה שימש כעלה תאנה ביטחוני וכתעודת הכשר מזויפת.

החשש שמא רבין ייחלץ מן המלקחיים שאחזו בו וניצלו אותו הביא להסעות המוניות של פעילים מתלהמים, כדי להבהיר לרבין שאין דרך חזרה ומילוט מן התפקיד שיועד לו ב"תהליך השלום" השקרי.

בכינוסי התמיכה אז והיום התקשורת לא סיקרה אלא נקטה עמדה אחידה. אז, הקו המנחה היה תמיכה המונית ברבין, כדי שלא יעלה בדעתו לסגת מן הישראבלוף שהוצג כ"תהליך שלום". על כן אורגן טקס פגאני שהזכיר את הריקודים סביב עגל הזהב, בבחינת "אלה אלוהיך ישראל". אבל, מולך התקשורת לא לעג לתופעה אלא חפץ ביקרה והזדהה איתה.

על כן, מאז ועד היום, לא שאלו "התחקירנים" מי הפיק תועלת פוליטית מן הרצח. רמז: זה לא היה בנימין נתניהו. על כן, מאז ועד היום, לא שאלו בתקשורת ולא ראו טעם לפגם בימי ההולדת המגלומניים והבזבזניים (מתנות?) שארגן שמעון פרס לעצמו, או בשירת "אבינו מלכנו" שאותה ציווה שישיר הזמר דוד דאור במהלך הלווייתו.