חודש החג' והמאבקים על מנהיגות האסלאם

ד"ר מרדכי קידר , כ"ח באב תשע"ז

(צילום: דניאל רצבי)

ביום רביעי יחול ראש חודש ד'ו אלחיג'ה המוסלמי, החודש שבמהלכו מתקיימת אחת מחמש המצוות החשובות ביותר של האסלאם, העלייה לרגל למכה ועיד אלאדחא, חג הקרבן, שבסיומה.

חודש זה הוא רב חשיבות בעולם האסלאמי, הן בשל התכנים הדתיים המלווים אותו והן בשל האספקטים הפוליטיים המצטרפים אליהם, וכידוע באסלאם אין ולא יכולה להיות הפרדה בין דת ומדינה, בין עניינים שמקורם בדת וענייני ציבור ופוליטיקה.

טקסי החג' מתנהלים בעיר מכה ובסביבתה במשך תשעה ימים, מ-1 בחודש ועד 9 בו, ובכל יום מהימים הללו יש טקסים השייכים לו. ביום העשירי מתחיל עיד אלאדחא, חג הקרבן, הנמשך ארבעה ימים, עד 13 בחודש. בית המלוכה הסעודי, שמינה את עצמו כ"שומר המקומות הקדושים" מאז שהשתלט על החיג'אז בשנת 1925, מנהל את החג' ביד רמה, ומקפיד שכל העולים לרגל למכה יקיימו את הטקסים על פי המסורת האסלאמית כפי שהיא נקוטה בידיו. המשמעות של עניין זה היא רבת חשיבות, שכן כך מוכיח המלך הסעודי שהוא ולא אחר הוא האיש החשוב של האסלאם.

עניין זה מופיע כבר בשיטה של קביעת מועד ראש החודש החג'. בכל אחד עשר החדשים האחרים קובע בית הדין השרעי של כל מדינה את ראש החודש על פי עדים מאותה מדינה שראו את מולד הלבנה ובאו לבית הדין כדי להעיד על מה שראו בעיניהם. כתוצאה מכך נוצרים הבדלים בין מדינות אסלאמיות לגבי מועדי ראשי החודשים, כולל רמדאן, חודש הצום, שכן אם בארץ מסוימת היו עננים ומולד הלבנה לא נראה, החודש המסתיים יהיה בן 30 ימים, בעוד שבארץ אחרת שבה לא היו עננים וראו את מולד הלבנה יהיה החודש המסתיים בן 29 ימים בלבד. לכן בחודש התשיעי בשנה ההיג'רית, חודש הרמדאן, יש מדינות שבהן מתחילים את הצום ביום מסוים ובמדינות אחרות מתחילים רק למחרתו.

יתר על כן, יש ערים – בגדאד למשל – שבהן יש תושבים סונים ושיעים, ולשתי העדות יש בתי דין נפרדים. יש מצבים שבהם סונים מתחילים את החודש הבא ביום שהשיעים תושבי אותה העיר עדיין מציינים את היום האחרון של החודש הקודם, ולהיפך, בשל פסיקות שונות של בתי הדין העדתיים. הדבר בולט ברמדאן, שכן עדה אחת מתחילה לצום ביום שהעדה האחרת ממשיכה לאכול כרגיל, ואילו בחודש הבא, המתחיל בחג עיד אלפיטר, הראשונה חוגגת באוכל ושתייה והאחרת ממשיכה לצום.

חודש החג' שונה מכל חודש אחר, שכן כל העולם האסלאמי נאלץ "ליישר קו" עם הסעודים כי מכל מדינה מגיעים עולי רגל, וטקסי החג' קשורים לתאריך. המשמעות היא שגם השיעים, שאינם מכירים באדנות הסונית על המקומות הקדושים לאסלאם, מקבלים בדרך כלל את התכתיב הסעודי, הסוני, בלית ברירה. הסעודים מנצלים את העובדה שהם אחראים על המקום הקדוש ומדגישים את אחדות האסלאם תחת הנהגתם, כמובן. בשנים שבהן השיעים – בעיקר האיראנים – לא קבלו את מרות הסעודים וקיימו טקסים שלא על פי המסורת הסונית ותכתיבי הסעודים, פרצו מהומות ונפלו קרבנות רבים.

בשנה שעברה, 2016, בעקבות המתיחות הגבוהה בין איראן וסעודיה בשל הסכסוכים ביניהן על סוריה, תימן, עיראק ולבנון, חשש המנהיג העליון של איראן, אייתוללה עלי ח'אמינאי, שהחג' יהפוך שוב למרחץ דמים, ולכן הוא החליט להעביר את החג' ממכה לכרבלא שבעיראק, העיר שבשנת 680 לספירה נרצח ונערף בה חוסיין בן עלי, הנכד של הנביא מוחמד, בידי צבאו של הח'ליף האומיי (הסוני) יזיד בן מועאויה. מיליון עולי רגל שהגיעו מאיראן קיימו בכרבלא, במקום את טקסי החג', טקסים לזכרו של חוסיין בן עלי.

חכמי הסונה, ובכללם שיח' אלאזהר המצרי, פרסמו גילויי דעת בגנות הצעד האיראני, והאשימו את ח'אמינאי בהעמקת הפירוד באסלאם. סונים אחרים, בעיקר סעודים, מייחסים לשיעים את ההליכה בעקבות השטן, לא אללה, בקבעם את החג' לכרבלא במקום מכה. משמעות האמירה הזו היא שהשיעים יצאו מהאסלאם, ולכן דמם מותר. מחלוקת זו שהייתה בשנה שעברה הוסיפה שמן על מדורת השנאה והמלחמות בין סעודיה, מייצגת הסונה, ובין איראן, מייצגת השיעה.

מה יקרה השנה בעניין החג' למכה? אינני יודע, אבל לא אתפלא אם המתח הפוליטי השורר בין סעודיה ואיראן, בעיקר על רקע התבוסות של דאע"ש הסוני, ניצחונות חיזבאללה השיעי והתפשטות איראן לעיראק, סוריה ולבנון, יקבל ביטוי כלשהו בחג', אם באמצעות חרם של שיעים על מכה, או באלימות שינקטו השלטונות הסעודים נגד שיעים שיעלו לחג' למכה.

המתח בתוך האסלאם הסוני

בחודש יולי עלתה העיר ירושלים לדרגת מקום של מאבק ("ריבאט") בין האסלאם שבא לעולם כדי להחליף את היהדות והנצרות, ובין היהדות המנסה לחזור אל מעמדה הקודם כדת קיימת ובעלת ערך באמצעות החזרת הריבונות היהודית אל הר הבית. לאורך התקופה הקצרה של הפגנות המוסלמים על זכותם להיכנס ל"מסגד אלאקצא" ללא בדיקה "יהודית" בלט השקט מצידה של סעודיה, שלא נקטה כמעט בשום צעד כדי לתמוך בעמדה האסלאמית.

הסיבה לשקט הסעודי היא שסעודיה חשה שיש כוונה מצד "האחים המוסלמים" וארגונים ואנשים המושפעים מדבריהם, להעלות את מסגד אלאקצא לדרגת חשיבות שתתחרה במרכזיות של מכה באסלאם. כוונתם זו הגיעה לידי ביטוי בדבריהם המושמעים באמצעי התקשורת. למשל, במאי 2012 אמר צפוות חיגאזי, הדובר העיקרי אז של האחים המוסלמים במצרים, שבירת הח'ליפות האסלאמית שתאחד את כל מדינות ערב תהיה "לא מכה, לא מדינה ולא קהיר, אלא ירושלים". דברים דומים אמר בשנת 2014 שיח' כמאל ח'טיב, סגנו של ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, שיח' ראאד צלאח, בהפגנה שהתקיימה בירושלים.

שיח' ראאד צלאח בעצמו הכריז שהוא מתכוון להביא מים ממעין זמזם שבמכה, כדי לשפוך אותם לבור מים בהר הבית וכך לקדש את "מסגד אלאקצא" בקדושת מכה. מבחינת הסעודים זו תחרות שהם אינם מוכנים לקבלה, ולכן אסרו על ראאד צלאח לבוא לחג' במכה. האתגר שמציבה ירושלים על המרכזיות של מכה מגיע לידי ביטוי גם בחרם שהטילה סעודיה על קטר, שכן נסיכות גז זו תומכת באופן לא מוסתר בארגוני "האחים המוסלמים" כמו חמאס, שעבורם המאבק על ירושלים ועל פלסטין – המתוארת בפיהם כ"אכנאף בית אלמקדס", "אגפי ירושלים" - הוא סיבת הקיום שלהם. קטר אף הקצתה חצי מיליארד דולר כדי להוציא את ירושלים מתחומי ישראל, באמצעות רכישת אנשי תקשורת, פוליטיקה וארגונים כמו יונסק"ו.

ברקע המאבק על ההגמוניה באסלאם נמצאת גם תורכיה תחת הנהגתו של ארדוע'אן, שבשנים האחרונות פועל ללא לאות כדי לבסס את מעמדו כסולטאן כל יכול ולהחזיר את תורכיה למעמד שהיה לה עד מלחמת העולם הראשונה. שאיפות ההגמוניה האסלאמית של ארדוע'אן מתנגשות עם הסעודים בנקודת הזיכרון ההיסטורי של המוסלמים, היודעים שתורכיה הייתה שליטה על החיג'אז, כולל מכה ומדינה, במשך ארבע מאות שנים, עד שהובסה בידי הכופרים הנוצרים הבריטים, שנתנו את הארצות הקדושות לאסלאם – החיג'אז, עיראק ופלסטין ההיסטורית שכללה גם את ירדן של היום – לחבריהם הערבים שתקעו סכין בגבם של התורכים בשיתוף הפעולה שלהם עם הבריטים. כיום ארדוע'אן תומך – איך לא – בקטר, המדינה שסעודיה מנסה להוריד לברכיים.

הרגישות הסעודית לגבי החיג'אז נובעת מהעובדה שבני משפחת אל-סעוד, משפחת המלוכה, איננה במקור מאזור החיג'אז שבמערב חצי האי הערבי, אלא מרמת נג'ד הנמצאת במרכזו. העובדה שהם כבשו את האזור בשנת 1925 ממשפחת השריפים, הטוענים שהם צאצאים של משפחת הנביא מוחמד, מציבה על הלגיטימיות של שלטונם באזור זה סימן שאלה. לכן המלך הסעודי מכנה את עצמו "שומר המקומות הקדושים", שכן תואר זה אמור להקנות לו חותמת הכשר אסלאמית. אלא שרבים בעולם האסלאמי הסוני אינם קונים את התואר הזה ומערערים על זכות הממלכה של בני סעוד לשלוט ולהטיל את האג'נדה שלהם ואת גרסת האסלאם הווהאבי על המקומות המקודשים לכל המוסלמים.

בני משפחת המלוכה, כדי להקנות לגיטימציה לשלטונם על מכה ומדינה, משקיעים במקומות אלה מיליארדים רבים כדי לבנות דרכים, כבישים, גשרים, רכבות ומתקנים, שיקלו על החג' ויאפשרו לשני מיליוני המוסלמים שהם מאפשרים להם להגיע מידי שנה לחג', לבצע את טקסיו בבטיחות ובנוחות. סעודיה גם מייבאת מאות אלפי ראשי צאן, בעיקר מאוסטרליה, כדי לחלקם לעולי הרגל לשחיטה בחג הקרבן החל בעשרה לחודש החג'.

החודש הקרוב, חודש החג', עלול להביא לדרגת רתיחה את המתחים סביב שאלת ההגמוניה באסלאם, כאשר סדרה של שסעים פנים אסלאמיים, שתוארו לעיל, מאיימים על היציבות דווקא בימי החג' ובגלל החג': השסע העדתי הסוני-שיעי המקביל לשסע הפוליטי הסעודי איראני, השסע האידיאולוגי בין הווהאביה והאחים המוסלמים והשסע ההיסטורי בין סעודיה ותורכיה. נותר רק לקוות ששסעים אלה לא יגרמו שוב להרוגים ופצועים מקרב העולים לרגל, שברובם הגדול באים למכה רק כדי להתקרב לאללה, לקיים את מצוות היסוד של החג' ולכפר על עוונותיהם. הם רחוקים מכל השיקולים והחשבונות העדתיים, הפוליטיים, האידיאולוגיים וההיסטוריים, וכל כוונתם היא להתחבר באמצעות החג' אל היושב במרומים, לקיים את מצוותיו ולהשביע את רצונו.

מעל במה מכובדת זו אנו מאחלים לעולי הרגל לחג' "חג' מברור, סעי משכור וד'נב מע'פור" – "חג' טהור, ריצה מעוררת תודה וחטא מכופר" – ושישובו אחריו בשלום למחוזות חייהם.