לגנוב שעות מתוקות
לגנוב שעות מתוקות

בשנים הטובות ההן, כשילדיי היו קטנים, ביליתי ימים ולילות ארוכים בבית החולים, והגוזלים היו רחוקים מהעין ואף מהאוזן [לא היו אז פלפונים] אך קרובים מאוד מאוד ללב.

השעות המעטות שזכיתי להיות בהן עם גוזליי היו עבורי מעין 'מים גנובים ימתקו', וגעגועים עזים ליוו אותי אליהם בכל שעות היממה. הייתי קמה עם שחר, חושך עדיין מסביב, הבית כולו נם חרש, מתארגנת ליציאה לעבודה, ולפני שאני פוסעת החוצה אני מספיקה עוד להיכנס לחדר הילדים ולנשק את הלחיים החמות, הרדומות, של הגוזלים הישנים להם שנת ישרים.

בעלי מקפיץ אותי עם רכב של אחד השכנים לגשר שעלבים, שם אני מטפסת קצרת נשימה ומחכה לטרמפ הקבוע שלי עם רופא שמגיע לשערי צדק מתל אביב. כל חופשה, כל מסיבה שזכיתי להשתתף בה בגן או בבית הספר, כל שבת 'חופשית', היו בעיניי יקרות מפז ונופת צופים.

כל חברותיי בשכונת האברכים זכו לקבל את פניהם של ילדיהם הרכים, הנאספים הביתה בשעה אחת, ואז הבית כמרקחה - צחוק מבעבע, פנים סמוקות שמספרות סיפור, דמעה שמבקשת את חמלת הלב, ואמא אחת מאושרת, עומדת על מקומה המדויק, מוצצת את רגעי הנחת, ונהנית הנאה צרופה מכל רגע של אימהות ממומשת.

והנה, היום, אני שומעת שוב ושוב  מנשים צעירות שהן לא פוגשות את מפתן דלת ביתן לפני שעה חמש, שש, בערב, וזאת - מבלי להיות רופאה. למה? האם זה שווה? ובעצם - מה ישתווה למתנת הנוכחות שלך בחוויות הילדות של ילדייך, עם כל הלב וכל הנשמה?

אז לא אבכה על חלב שנשפך, על שנים יפות שחלפו ואינן, על שעות של נוכחות אימהית מתוקה שפספסתי. אבל תובנות - יש. הכול עניין של איזונים... למשל - איך מאזנים יחסי בית-עבודה? האם קיים הבדל מהותי בין יחסי בית-עבודה לבית-קריירה? בוודאי שכן... אשה שיוצאת מהבית לצורך פרנסה, ורוצה גם למצות את כישרונותיה, תוכל לשים גבולות באופן ברור ונכון יותר מאשת קריירה שנסחפת על גלי הקידום ושאר 'ירקות' שמזמנים חיים שכאלו.

עמדי זקוף מול  משרתך התובענית, הדורסנית, הנושקת ללילה ועושקת אותך משעות אמא... ולחשי לה בנחישות: 'אני לא מוכנה להפסיד רגעים מתוקים שלא יחזרו עוד לעולם... ציורים מהגן שאצבעות שמנמנות ישחילו לכף ידך, חוויה טרייה, חמה מהתנור, שהיא תשתתף בה, עיניה בורקות, ואחריהן ארוחת צהריים יחד, כמו פעם, סביב סיר המרק המהביל, שומר הסודות ויודע הכל. איזה כיף להיות אמא צעירה, למה שאוותר על המתנה הזאת כל כך בקלות?

והאמת היא - שכך גם עם מתנת הזוגיות. אל תוותרי על המתנות שה'ביחד' מאפשר. תגנבי כמה שעות מתוקות מהלוז העמוס ותשקיעי בבניין עולם. אין לזה תחליף...