להכניס את הניצוץ לכיתה

אבינועם הרש , י"א באלול תשע"ז

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

כשקן רובינסון רוצה להביא דוגמא לאישוש הפרדיגמה אותה הוא מבקש להטמיע בעולם, הוא מספר את סיפורה של ג'יליאן לין, הכוריאוגרפית המפורסמת של הבלט המלכותי האנגלי שביימה בין היתר את ''Cats ו'פנטום האופרה'.

בבית הספר של שנות ה-30', ג'יליאן הייתה תלמידה חסרת תקנה. היא לא יכלה לשבת רגע אחד בנחת, זזה בעצבנות ונראתה באופן כללי לא קשורה למרחב הלימודי. הוריה קיבלו מכתב שבישר להם כי בתם סובלת ככל הנראה מלקות למידה. היא נשלחה למומחה ובזמן שדיבר עם אימה על בעיותיה, המתינה ג'יליאן במשך 20 דקות כשהיא עומדת...על כפות ידיה.

כשביקש המומחה לצאת רגע עם אימה מהחדר ולהשאיר את ג'יליאן לבד, הוא הפעיל בדרך את הרדיו שהיה מונח על שולחנו. מיד עם צאתם, כך סיפרה ג'יליאן, היא החלה להתנועע ולרקוד לצלילי הרדיו. הרופא היסב את תשומת לב האם לכך, וביחד הם התבוננו מבעד לחלון בילדה הרוקדת. 'גברת לין', כך אמר לאם, 'ג'יליאן אינה חולה. היא רקדנית. קחי אותה לבית ספר למחול'.בספרו 'המקום הנכון' פורש רובינסון את הפרובלמטיות הנגזרת מהקונפורמיות המובנית של מערכת החינוך – כלפי תלמידים דוגמת ג'יליאן לין, בעלי כישורים ואינטליגנציות, מהמנעד שהוצע על ידי הווארד גרדנר בתאוריית 'האינטליגנציות המרובות' שלו (אינטליגנציה גופנית-תנועתית, מוזיקלית, מרחבית ונטורליסטית). תלמידים כאלה הולכים לאיבוד במסגרת של דיסציפלינות המכווננות למדידה ולהערכה של ספקטרום צר וישן, המושתת בעיקרו על שני סוגי אינטליגנציות בלבד: אינטליגנציה לוגית-מתמטית ואינטליגנציה לשונית (מילולית).

שתי אלה, בהיותן מרכיבות את המיומנויות הנצרכות והשמישות במבחני הפסיכומטרי והIQ- השונים, נחשבות כקובעות הכמעט בלעדיות, שעל סמך תוצאותיהן ייקבע עתידו האקדמי של התלמיד הצגת האתגר ומה על התלמידים שמתקשים באינטליגנציות אלה אולם מבורכים באינטליגנציות תנועתיות, מוזיקליות ומרחביות? מתי ואיך יוכלו הם לממש את הפוטנציאל הגלום בכישוריהם, אם הפלטפורמות החינוכיות הקיימות משדרות רק תדרים לוגים-מתמטיים-לשוניים? בבואו לגעת בפתרון הבעיה מציע רובינסון את תפיסת האקולוגיה אנושית שבבסיסה ההכרה במשאבים ובפוטנציאל הרב הקיים בתלמיד: לא עוד תפיסת התלמיד כבורג קטן במערכת המחויב בהתאם לכך ליישר קו, באמצעות הפרדיגמות המוכרות והקבועות שהועידה בעבורו המערכת, אלא תפיסתו של התלמיד כאינדיבידואל בעל כישורים וזהות ייחודיים, הממתינים לפלטפורמה הולמת שתיגזר במיוחד עבורם ותיטיב לממש ולטפח אותם.


אמנם עיון מעמיק במצב מערכת החינוך יגלה מצד אחד טרנספורמציה מבורכת בפרדיגמות החינוכיות הקיימות: תוכניות המעודדות יוזמות חינוכיות דוגמת 'תכנית אדסטרט לחדשנות טכנולוגית בחינוך' 'המקפצה- הקרן לעידוד יוזמות חינוכית' ו'MindCET' שנועדו למזג בין המצוינות ואיכותיות החשיבה של עולם ההייטק ובין מורים יצירתיים בעלי מיזמים חינוכיים, כמו גם תוכניות עומק שנועדו לאפשר למערכת למקסם את משאביה לטובת האינדיבידואל מראים על המגמה האופטימית שבדרך.

מאידך קשה להתעלם מהאפיון המובנה העכשווי של מערכת החינוך שעדיין מעודד מצוינות והשגיות תוך מינוף והעצמה ניכרת של המגמות הריאליות ובהם המתמטיקה, כאילו מהם, דווקא מהם, תצמח הישועה שתצליח להזניק את תלמידי ישראל קדימה בדרך לחתני הנובל הבאים ולצמצום פערי הלמידה המשמעותיים כל כך שנוצרו בינינו לבין מדינות הידועות בחינוך המשובח שלהם דוגמת פינלנד וסינגפור.

כמחנך חיפשתי לראות כמה מקום נותן מערכת החינוך למיומנויות סופר חשובות להצלחה בחיים כגון: אינטליגנציה חברתית, בין אישית, רגשית.

מה עם שיעורים בפסיכולוגיה חיובית ובהטמעת מסרים שיעזרו לתלמידים שלנו לפתח גישה בריאה ונכונה יותר לחיים ולא רק להפוך לטכנוקרטים שיודעים לירוק בעיניים עצומות משאוות ריבועיות.
האם חזון והשראה, יצירתיות והיכולת לחשוב מעבר לקופסה כחלק מלוגיקה בריאה אינם יכולים להיות גם מנת חלקם של תלמידים שאישיותם מרוחקת כמטווחי קשת מרחצה באוקיינוס הסינוס והקוסינוס, הפיזיקה ומגמות המחשבים?

הייתכן שמערכת החינוך משדרת באידיאליזציה של המקצועות הריאליים שאם בסוף לא תגמור ב8200 אז אתה ואני כבר לא נוכל לשנות את העולם בעזרת אקזיט מטורף ומפיל?

הפסקתי לספור את כמות התלמידים שהיו לי בכיתה, מבריקים, מחוננים, יצירתיים, בעלי אתרים, אוטודידקטים בחסד, יזמים בפוטנציה שנאלצו בכל פעם מחדש לחזות בהתרסקות דימויים העצמי שהשתקף להם דרך הציונים בתעודה שנבנתה בעיקר עבור בעלי האינטליגנציות הלוגית מתמטית והלשונית.

להם הייתי צריך להסביר שוב ושוב שזה שהציונים שלהם נמוכים זה לא בגלל שהם פחות חכמים או מוכשרים לחיים, אלא בגלל שלצערנו המערכת עדיין שבויה בעיקרה בקונספציה לפיה יש לטפח את בעלי האינטליגנציה האנליטית כי מכל השאר כנראה כבר לא תצמח הישועה.

הלוואי שהשנה תמשיך מערכת החינוך במגמה החיובית שהיא עוברת ותמשיך לתת עוד ועוד מקום וחשיבות בכדי לטפח גם את תלמידי שאר האינטליגנציות בדרך להפיכת מדינת ישראל ומערכת החינוך כחממה למצוינות והישגיות בכל תחומי החיים, בנוסף כמובן להכשרת תלמידינו להפוך ולבנות את עצמם לאנשים טובים ובריאים ואופטימיים יותר לעצמם ולסביבה.

אבינועם הרש, מחנך, חבר מערכת 'הגיע זמן חינוך'. מעביר סדנאות לנוער וחדרי מורים