בג"ץ נגד בג"ץ

אם בית המחוקקים שקל ובחר לאשרר את החוק, על בג"ץ לכבד את החוק, ואם לא יעשה כן הרי שמדובר בבג"ץ עוקף כנסת

ד"ר רון בריימן , י"א באלול תשע"ז

עצמי

לבית המשפט העליון, כולל בשבתו כבג"ץ, אין אוגדות ואין גייסות. כל כוחו מתבסס על אמון הציבור בו ובפסיקותיו.  

טול ממנו אמון זה, וכאילו נגזזו מחלפות ראשו ותש כוחו. על כן, חיוני מאד לשמר את אמון הציבור במוסד חשוב זה. אמון הציבור חשוב לציבור, חשוב למדינה, וחשוב לא פחות מכך למוסד זה עצמו. על כן, חיוני שמוסד חשוב זה יהיה נטוע בתוך העם, לא יתנשא עליו ולא יתנתק ממנו.

למרבה הצער, לעתים נראה שבג"ץ עצמו פוגע באמון זה, וכך כורת את הענף שעליו הוא עצמו יושב. אם פעם הוא נמצא, יחד עם צה"ל, בין הגופים הנהנים מאמון רב מצד הציבור, היום אין הדבר כך, ולא ירחק היום שהאמון בו יפחת ויילך ויגיע חלילה לרמת האמון הזעומה שיש לציבור כלפי התקשורת.

שחיקת האמון של הציבור בבג"ץ באה לידי ביטוי חמור ביותר עם אישור התוכנית לגירוש היהודים מרצועת עזה, "התנתקות" בשפת המכבסה של האתרוג. בג"ץ, שאינו בוחל בהתערבות בתחומים לא לו, יכול היה אז למנוע את הטיהור האתני ואת הפגיעה האנושה בזכויות האדם והקניין של כעשרת אלפים אזרחים, ולא עשה כן. מאז נתפש המוסד בעיני רבים כגוף חד-צדדי, אשר מוכן לעגל פינות ולהכשיר שרצים פוליטיים מסוימים.

לא היתה זו הפעם הראשונה, וגם לא האחרונה, שבה בג"ץ נתפש כמי שמאפשר את עריצות המיעוט. משטר דמוקרטי איננו יכול להסכים לעריצות הרוב. קל וחומר שאסור לו להסכים לעריצות המיעוט. למרבה הצער, המוסד פותח את שעריו שוב ושוב בפני אגודות ועמותות קיקיוניות ועשירות, הדואגות ל"זכויות" מחבלים, מסתננים ועבריינים אחרים, לעתים קרובות על חשבון זכויותיו וביטחונו של הרוב השקט ושומר החוק.

דוגמא בולטת לכך ניתנה לאחרונה כאשר בג"ץ שלל בפועל מן המדינה את הכלי היעיל היחיד לטיפול במסתננים: גירושם מהארץ. בעשותו כן, לא רק שנתן עדיפות ופרס לעבריינים המפרים את זכויותיהם והפוגעים בביטחונם של תושבי דרום תל-אביב, אלא אף איפשר את רמיסת זכויותיו של עוד נתח אוכלוסייה וכך איבד עוד מנה של אמון בו.

ועוד לפני כן ניתנה דוגמא אחרת, כאשר בג"ץ נתן עדיפות לחופש ההפגנה על-פני זכותם של תושבים שלווים בפתח תקווה לחיות את חייהם ללא נוכחותם הקולנית וההמונית של אנרכיסטים בהנהגתם של טיפוסים שנויים במחלוקת מסוגם של אלדד יניב ומני נפתלי, המנסים לכפות את רצונם ואת שנאת נתניהו שלהם על שיקול דעתו של היועץ המשפט לממשלה. במה חטאו תושבי פתח תקווה ומדוע עליהם לשלם ברווחתם עבור הכשר בג"ץ לעריצות מיעוט ששנאתו אומנותו, ואפילו הוא נהנה מרוח גבית של עיתונאים קטנים צמאי-דם?!

עיתונאים וכתבתבים נוהגים להשתמש ולהשתעשע כלאחר-יד בביטוי "חוק עוקף בג"ץ" בהתייחסם לחקיקה אפשרית של הכנסת אחרי שחוק קודם נפסל על-ידי בג"ץ. אם בית המחוקקים שקל ובחר לאשרר את החוק, על בג"ץ לכבד את החוק, ואם לא יעשה כן הרי שמדובר בבג"ץ עוקף כנסת. יתר על כן, בדוגמאות שהובאו לעיל מדובר בבג"ץ עוקף שכל ישר, מעשה שאיננו תורם לאמון הציבור בו.