הדרשן המשפטי נגד פרופ' הלל וייס
הדרשן המשפטי נגד פרופ' הלל וייס

פרופ' וייס הואשם בפגיעה בעובד ציבור. וכבר נשפך הרבה דיו על הגבול שבין חופש דיבור לבין אישום כזה.

נדמה לי שהשיא הידוע הוא הסרט על קרב ג'נין, כשבית המשפט קבע שמותר היה ליוצרי הסרט לשקר, ולפגוע בהאשמות שקריות בחיילי צה"ל- שגויסו למלחמה הזאת על ידי המדינה- כי גם זה... חופש דיבור הוא.

עשר שנים נמשך המשפט הזה, עד לזיכויו של פרופ' וייס. וכמובן, שהוא רואיין בתקשורת, ואפילו עמד בתקיפות נגד מראיינת שניכר היה שאינה מחבבת אותו. ובסיום הובא לאולפן הדרשן המשפטי. זה המחווה דעתו על נושאים משפטיים. השאלה הראשונה הכל כך מצופה היא שאלת עינוי הדין. היושר המשפטי, וגם התקשורתי, היה מחייב דיון רציני בסחבת המשפטית. עשר שנים של עינוי דין היו עונש חמור דיו על מילים נתונות במחלוקת. והזיכוי המלא של בית המשפט היה חייב להוביל לשאלה על אורכו של המשפט ועל תהליכים בלתי הגיוניים של מערכת הצדק.

אבל, לא.

פרופ' הנגבי העלה דרישה ליועץ המשפטי לערער. ניסיתי להבין את הסיבה, חשבתי שמא בית המשפט אינו בקי בחוק, עשה טעות כלשהי – עשר שנות דיון !-  התעלם או שכח ראיות  או פירוש חדש לחוק הישן. אבל לא קלטתי שום סיבה. אולי רק אחת. כך דורש הדרשן המשפטי ועל היועץ המשפטי למלא את הדרישה. המטרה סומנה ועל היועץ לציית לאיש התקשורת.

מעניין לראות שלא לראשונה הדרשן הזה מצליח להתפלפל ולהתפתל, כדי לקיים אג'נדה מסוימת. ויש לו לא מעט סייענים השותפים לדרכו. ממש באותם ימים הדביק חבר כנסת (!) את המילה הטעונה "יוגנד" לשמו של יאיר נתניהו. מילה השאובה מהמילון של שלטון הרשע בגרמניה בתקופת השואה. מילה המסמלת את חינוכו של דור צעירים שם לשנאת יהודים. ולא שמענו דרישה להעמדה לדין. מה שמזכיר לנו השוואה דומה שעשה פרופ' אחר, באוניברסיטה מכובדת. כשהשווה- בעיתון ירושלמי נפוץ- את ילדי חברון לנערי הנאצים. שם לא ראינו את היועץ המשפטי דאז יוצא מכליו.

גם לא את הדרשן המשפטי, למיטב זכרוני. באותו הקשר גם עברו כל הנוגעים בדבר- יועץ משפטי לממשלה, פצ"ר, האקדמיה, התקשורת וכיוצ"ב-  לסדר היום על השוואת חיילי צה"ל לאנשי הס.ס. אמות הספים לא רעדו. והדרשן המשפטי לא דרש מהיועץ המשפטי להעמיד אותו לדין.  דרישה למשפט לא נשמעה גם כשמנהלת מוזיאון המוקדש לשואה, השוותה- בעיתון ידוע ובעל תפוצה- בין המחסומים בגטו ורשה, לאלו שבעזה. האשמה מחרידה במיוחד כשמדובר בחיילי צה"ל.

מסתבר שלכל איש תקשורת יש את האג'נדה שלו.

האם מותר לנו לצפות ליועץ משפטי אמיתי, איש העוסק במשפט ממש, ברשת ציבורית, ולא באיש תקשורת שיש לו סדר יום פוליטי? ידען שאינו בעל עניין פוליטי יכול היה להפוך את הדוכן הזה לכלי מרתק, מלמד ומחנך, פותח צוהר לעולם בלתי מוכר ומסקרן. תאגיד השידור החדש יכול לסלול דרך חדשה שתיתן שרות אמיתי לכלל אזרחי ישראל, ותבהיר לכולנו תמונות מעורפלות.

המינימום הנדרש הוא אישיות נוספת. ואינני כותב מאזנת. כי אדם אחד ישר והוגן, מקצוען וענייני יכול לעשות את המלאכה היטב. אחרי הרבה שנות הטיה מגיע לציבור שרות שמתאים לרמתו.