כשבֶּני פגש את בֶּני
כשבֶּני פגש את בֶּני

1. מנהיגיה המתחלפים חדשות לבקרים של העבודה: אהוד ברק, עמרם מצנע, שלי יחימוביץ ובוז'י הרצוג, נעו השבוע באי נוחות על כורסאותיהם, ומנהיגה המיתולוגי שמעון פרס בוודאי התהפך בקברו, לשמע הזמירות החדשות שבפי המנהיג החדש אבי גבאי, במאמציו לנער מעליו את אידיאולוגיות מרצ ו'התנועה' (ציפי לבני): "לא נשב בקואליציה עם הרשימה הערבית המשותפת"; "שלום שיש בו פינוי התנחלויות אינו שלום".

דברי מינות, אפיקורסות וכפירה כאלה, לא נשמעו עשרות שנים מפי ראשי העבודה, מאז ימי הנהגת המפלגה בידי יצחק רבין ז"ל.  לדורותיהם. , ופריקת עולן של אידיאולוגיית מרצ, ו'התנועה' (ציפי לבני) חסרת האידיאולוגיה, שהעבודה כפתה על עצמה עד כה.

מהו הרציונל שמאחורי המהפך הזה? הייתכן שלפתע פתאום נגה עליו אור האמת המזוקקת?

או אולי הבין, שללא תמיכת 'הימין הרך', לא יוכל לעולם להגיע לשלטון; ממש כפי שרבותיו הקומבינטורים הפוליטיים בנימין נתניהו, משה כחלון, יאיר לפיד ודומיהם, נוהגים בבחירות להציג עצמם כימין, אך מיישמים "מחוסר ברירה" מדיניות שמאל.

2. יכול בהחלט להיות, שגבאי ניחון בסייסמוגרף רגיש שחש בזרמי המעמקים שמפכים באחרונה בשמאל השפוי, אשר משיל מעליו את גלימות השמאלניות. בשמאל השפוי כבר מבינים את מה שטען הימין תמיד, שאין באמת עם מי לדבר על שלום, ושהנציגות של ערביי ישראל בכנסת חותרת לחיסול המדינה, כפי שהצהירה השבוע בגלוי בכנס בארה"ב ח"כ חנין זועבי: "צריך לסלק את מדינת ישראל מהעולם" (והיא עדיין מקבלת על זה שכר עתק מן הכנסת).

רבים בשמאל השפוי, מסתבר, עברו ועדיין עוברים תהליך של אבולוציה פוליטית, שמתבטאת בעריקה מן השמאל ואימוץ עמדות ימין. יש רבים כאלה. מהם אנשי שמאל שהפכו ללאומיים מתוך מחשבה מעמיקה וניתוח שכלתני של הזירה המדינית. ומהם 'אנוסים', שהזדהו בחשאי עם הימין אך העדיפו מטעמים חברתיים וכלכליים להיות במחנה השמאל. אולי עוד נעסוק בהם בעתיד. מחמת קוצר היריעה נסתפק באייקון שמאל מובהק שהסיר את המסכות והפך לאיש ימין גלוי.

3. מדובר בעורך המוערך של מדור 'תרבות וספרות' הפופולרי בעיתון השמאל הארץ, בני ציפר, שהפך את עורו והיה מאוייב לאוהב. ולמרבה ההפתעה – ושורה הזו נזקפת לזכות מעסיקו עמוס שוקן – האיש לא פוטר מעריכת המדור הפופולרי והמשפיע.

לקראת יום הכיפורים פירסם Benny Ziffer פוסט חושפני ומרגש, על אודות שבירתו חזק ימינה: "סליחה שלא אהבתי מספיק את ארץ ישראל".

ואלה דבריו, לא נגענו: "ביום הכיפורים הזה, אני הכי מתחרט שלא אהבתי מספיק את ארץ ישראל. זמן רב מדי הייתי בחזקת תינוק שנשבה בין הגויים: שבוי ע"י הסיסמאות הכוזבות של השמאל שונא ההתנחלויות. זילזלתי במה שנקרא בפי השמאל 'מתנחלים', וראיתי בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון דבר שֹטני ומפלצתי, כי כך שטפו לי את המוח במשך שנים.

"עד שנפקחו עיני לראות. ותודה לך, א-לוהים, שפקחת את עיני לראות, כי לנו הארץ היפה הזאת, הארץ רחבת הידיים המשתרעת מן הים עד לירדן, ועלינו מוטל לכבוש אותה".

4. בהמשך הסביר את המטמורפוזה הרעיונית שעבר, שדווקא מצדיקה את הצירוף 'השטחים הכבושים': "הכוונה שלהם במונח הזה הוא להציג דבר שלילי, ואילו אני לוקח את המלה כיבוש – ויחד איתו את המילים התנחלות ומתנחלים, שהשמאל מנסה להדביק להן גוון שלילי – ומטעין אותן במובן הנשגב שלהן, המקראי. כן, באנו לכבוש את הארץ ולהתנחל בה ולהוריש את הגוי היושב בה.

"הרי גם כשיהושע כבש את הארץ ישב בה עַם מקומי. ואילו היה אז שמאל, הוא היה טוען שזה לא יפה לקחת מן העם המקומי הזה את אדמתו. אבל עַם ישראל היה אז חדור אמונה ברובו שהארץ הזאת ניתנה לו מכוחו של צו א-לוהי כדי לטפח אותה ולשמרה כמין גן עדן עלי אדמות".

"גם הערבים יכולים להגיד שהארץ ניתנה להם ע"י הא-ל. אבל כשמביטים על המאמצים שעושים היהודים כדי להיאחז במולדתם ואת הקורבנות הכבדים שהם מוכנים להקריב בשם אהבת הארץ, והכל במעין טבעיות נפלאה, ומשווים אותם לפסיביות, לדקדנטיות ולזדון של אלה מהערבים העויינים אותנו, שכל רצונם – אם יש להם רצון בכלל – הוא לקלקל את המפעל הציוני במקום לבנות – הרי ברור כשמש... מי ראוי לרשת את הארץ".

5. בני ציפר מחלק הרבה מלים טובות לבֶּני אחר, קצובר, המכונה בפיו "גיבור ההתנחלות בשטחים הכבושים": "נפגשנו על הפיסגה המשקיפה על יישובו אלון מורה... הבטתי על האיש המרשים הזה... והרגשתי את התנ"ך מדבר אלי... איני זוכר אלא במעומעם מה הסביר לי, מרוב שהתרגשתי מעצם המעמד. גם יותם, הבן היחיד ששרד אחרי שאבימלך רצח את כל בני גדעון, נשא את משלו מפיסגת הר מעל לשכם... ודיבר על העצים היצרניים מביאי התועלת, ועל האטד שכל מטרתו להרוס ולשרוף את מה שנבנה בעמל. והאטד זה השמאל, השונא את מפעל ההתנחלות...

"אשרַי. לאחר שרוב שנותיי טיפטפו לראשי את הארס השמאלי, ולפיו בני קצובר ודומיו הם התגלמות הרוע, אשרַי שאני רואה סוף סוף את אור האמת הפשוטה: שלבנות וליישב את השממה הוא דבר טוב. ולהרוס את שנבנה ומיושב, הוא הדבר הרע. ואת הדבר הרע הזה מנסים לעשות השמאל הישראלי שונא ההתנחלויות, בשיתוף עם רשעי העולם: לעצור את המהפכה הציונית בתירוצים פורמליסטיים".

6. "ולכן אני מתפלל לא-לוהים כך: סלח לי א-לוהים רב החסד, ששנים רבות כל כך הייתי חלק מן השמאל השונא הזה. ותודה שפקחת את עיני לראות את אור האמת ולדעת טוב ורע. ואיזה כיף זה, א-לוהים, לחיות עכשיו תחת כנפי חסדך, ולא להטות את אוזני שוב למילמולי השקר של אנשי משפט וזכויות אדם, המנסים להטיל מוראם על אוהבי הארץ.

"בלבל לשונם של שונאי מפעל ההתיישבות וכובשי הארץ. ותן לי כוח להמשיך ולהשמיע בקול צלול וברור את האמת שנטעת בתוכי. והלוואי אזכה לעמוד איתן באמונתי, כמו בני קצובר הגיבור, העומד לנגדי כאלון זקוף קומה על פסגת השומרון, ולאהוב עוד שנים רבות בלי לשבוע לעולם, את הארץ הרחבה, המובטחת".

7. אשריך, בני ציפר. אחינו אתה.