לשם שמים
לשם שמים

בעידן שלאחר המבול, האנושות מגיעה ל'בקעת שנער', מקום 'שננערו בו כל מתי המבול' - בית הקברות של כל ההרוגים. ושם האנושות מנסה להפיק לקחים. ומנסים לבנות עולם של חברתיות אנושית, מפעל משותף של בניית מגדל.

לכאורה זהו תיקון של עשיית חסד, אולם אט אט מתברר שהמטרה איננה עשיית חסד אלא 'נעשה לנו שם' - אינטרסנטים, עוצמה וכבוד. לכן המפעל הזה מתפרד ומתפרק. 

לקראת סוף הפרשה מופיע אברהם אבינו, הדמות שתפקידה בעולם הוא עשיית החסד. חסד לשם שמים. רש"י בסוף הפרשה מתאר שהכתוב הקדים מיתתו של תרח ליציאתו של אברהם כדי שלא יאמרו שאברהם נטש את אביו (למרות שנאלץ לעשות זאת).

כלומר המסר שדמותו של אברהם מובילה לדורות הוא חסד לשם שמים. בחסד לשם שמים לפעמים ישנם גם דברים גדולים יותר מאשר משפחתיות. כדי להגיע לארץ ישראל ולבנות קומה חדשה בעולם לעיתים ישנן קומות קודמות שנאלצות להידחות. אולם זו חסד אמיתי. ללא גבולות, של חיבור ותיקון של המציאות כולה. לשם שמים.

'סיטרא אחרא' אומר הזוהר הקדוש -'שרי בחיבורא ומסתיים בפירודא' - מתחיל בשלום ומסתיים בפירוד. 'סטרא דקודשא' לעומת זאת - 'שרי בפירודא ומסיים בחיבורא'. מתחיל לפעמים מתוך בירור וחילוק אבל מוביל בטווח ארוך לאחדות ולחסד האמיתי.

הרב חגי לונדין - לשם שמים