המסר החינוכי מפרשת אזריה
המסר החינוכי מפרשת אזריה

אם יש משהו נוסף שאפשר לקחת מפרשת אלאור אזריה, הרי שזו האגרסיביות המיליטנטית שמגיע באופן מובנה ב'הייד פארק' הוירטואלי של החלפת הדעות ברשתות החברתיות.

אין אמצע. אין מורכב. יש גן עדן וגיהינום ותהום פעורה ורובצת ביניהם:

הללו מצדיקים את החלטת נשיא המדינה ומשפריצים מיליון סימני קריאה.

הללו מגדפים את נשיא המדינה, וגם הם קיבלו גידופים אלו מסיני. ורק ההקשבה תהיה נעדרת.

והשאלה איזה מסר כאנשי חינוך אנחנו יכולים להעביר לתלמידים על פרשת אלאור עזריה, מסר כזה שיצא מגבולות השיח האזרחי ויחרוג לגבולות אחרים שקשורים כבר לתובנות מתחום העצמה האישית:

היום עמדתי בפני תלמידי כיתה ה' והסברתי להם על פרשת אלאור כאשר שני הטיעונים הוצגו באופן שווה:

אלו המצדדים במהלך של ריבלין מתוך שמירה על נורמות הצבא והיררכיה ואלו המתנגדים בטענה שחייל צעיר שנשלח על ידי המדינה הרג בן מוות וגם אם מגיע לו עונש, בוודאי שצריך להקל.

ואז שאלתי מי בעד ומי נגד. וכל הכיתה הצביע שהם בעד להעניק חנינה לאלאור ורגע לפני שסיימתי את הדיון, תלמיד אחד עם משקפיים ועמוד שידרה מפלדת אל חלד, הצביע כנגד כולם, חייך במבוכה ובחשש ואמר שהוא חושב שדווקא ריבלין צודק.

האמת שבאותו רגע, לא עניין אותי כבר משפט אלאור ומי בעד ומי נגד כי בבת אחת שיעור האזרחות שלנו נלקח לשיעור חשוב לא פחות:

כוחו של היחיד והיכולת שלך לעמוד כנגד הזרם.

ועוד לפני שבכלל שמעתי אותו, התלמיד הזה כבר קנה אותי ביכולת המנהיגות המוכחת שלו.

וחשבתי כמה מבוגרים אני מכיר ווואלה, אני ביניהם שבגלל השיח הכל כך אלים שלנו, העדיפו לדלג על הוויכוח ולא להיכנס ולכתוב פוסט שישקף את מה שהם חושבים על פרשת עזריה, כי גם ככה המורכבות שלך לא מעניינת אף אחד וכולם הרי צורחים ומפריחים סימני קריאה.

והנה, תלמיד בכיתה ה', מצליח לא בעולם הוירטואלי של הפייסבוק אלא בעולם האמיתי לצאת כנגד כל חבריו ולהוות השראה למורה שלו.

אז רק שתדע תלמיד יקר, שמבלי להקשיב לך בכלל, לדעתי יצאת גדול!