איש תחת גפנו
איש תחת גפנו

רוב הציבור הדתי לאומי שמע על נתיב האבות, חלקו אפילו יודע שהשכונה ממוקמת בגוש עציון והרציניים אפילו יודעים לספר שבמרץ המדינה רוצה להחריב 15 בתים בשכונה, אך התחושה היא שמשהו חסר פה.

מדוע בסוכות לפני קצת יותר משנה עלו לעמונה ועפרה 15,000 איש ועל נתיב האבות אנחנו בקושי מדברים?

חוסר ההתגייסות למאבק הוא תולדה ישירה של אי ההבנה שלנו כציבור את מטרת המאבק החשוב הזה. זהו לא מאבק על קניין או על מטרים ספורים לפה ולשם, זהו גם לא מאבק על פתרון דיור ל15 משפחות שבג"צ מתנכל אליהן. זהו מאבק לאומי של עם ישראל על ארצו על כל המשתמע מכך.

הציבור מיואש. מיואש מעפרה ועמונה, מיואש ממגרון ומבית אל, מיואש מגוש קטיף. אין ספק, להפסיד כל פעם מחדש זה מתסכל, אבל חייבים להסתכל על התמונה הכללית, על הרושם העצום שהותירו המאבקים. איפה חוק ההסדרה היה היום בלי המאבק המרשים של תושבי עמונה ועפרה? ומי יודע מה היה קורה להתיישבות בלעדיו.

לא עלינו המלאכה לגמור אך איננו בני חורין להבטל ממנה. הגיע הזמן שניקח כולנו חלק במאבק הזה ונהפוך אותו ממאבק פרטי של תושבי נתיב האבות למאבק לאומי של עם ישראל על ארצו. אין לנו זכות להפקיר את השטח ולתת לתושבי נתיב האבות להתמודד עם האבסורד הזה לבד.

הגיע הזמן שנצא לרחובות, אסור לנו לתת להרס ההזוי הזה לעבור על סדר היום. המצב הטיפשי והמיותר הזה יכול להימנע. המטרה והחובה שלנו היא לגרום לנבחרי הציבור שלנו לרצות מספיק להציל את נתיב האבות. הם צריכים להבין שכולנו עומדים מאחורי התושבים ושזהו אינו מאבקם הפרטי אלא מאבק לאומי רחב היקף.

ואם חלילה נגיע ליום בו יהרסו את הבתים בנתיב האבות, אנחנו נהיה שם. לא מאות, עשרות אלפים יהיו פה ביום פקודה על מנת למחות, ולהעביר את המסר שזהו אינו מאבק פרטי של אף אחד. זהו מאבק לאומי של עם ישראל וכולנו לוקחים בו חלק. רק כאשר ההבנה הזאת תחלחל לתודעה הציבורית יהיה לנו סיכוי לנצח. שלא יהיה לנו ספק, את נתיב האבות אפשר להציל. פסק דין חלוט הוא לא סיבה מספקת לוותר מראש. מי שטוען שאין פתרון עוצם את העיניים או לפחות לא פותח אותם חזק מספיק.

כל אחד ממנו יכול למצוא סיבה שלא לקחת חלק במאבק; "אלה קיצוניים מידי",  "אלה לא אידאליסטים",  "אלה חסרי עמד שדרה". אבל לצערנו מאבק ציבורי שייך לציבור ועד שנתקל במאבק המותאם בדיוק לדעותינו ולהשקפתנו כבר יגיע המשיח (או שלא). בואו נשים בצד את המחלוקות ונתאחד למען הארץ.

לכל אדם וכל דעה יש מקום במאבק ציבורי תוך הכרה בעובדה שזה אינו מאבק פרטי של אדם מסוים.