באנו חושך לגרש
באנו חושך לגרש

עת נתאסף יחד בהתרגשות רבה עם כל בני המשפחה והחברים סביב החנוכייה הבוהקת, נזכור שבתוכנו ישנם 1.4 מיליון בני אדם (17% מסך האוכלוסייה) אשר חלקם נמצאים בעלטה מוחלטת.

על פי דו"ח נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שפורסם בסוף נובמבר, עולה כי אנשים עם מוגבלות מדווחים לעיתים קרובות יותר על תחושת בדידות ועל היעדר חברים, ולשיעור גבוה מהם אין על מי לסמוך בשעת מצוקה. אמנם, לאורך השנים חל שיפור בחלק מן המדדים, אך הפערים בין אנשים עם מוגבלות לאלו שאינם עדיין גדולים מאד.

הדו"ח שנפרס על פני למעלה מ-100 עמודים, בוחן שלל תחומים שבהם נכשלת החברה בישראל ביחסה לאנשים עם מוגבלויות החיים בתוכה. כך לדוגמא, 51% מן האנשים עם מוגבלות מועסקים לעומת 79% מן האנשים ללא מוגבלות.

הפער גדול יותר בקרב אנשים עם מוגבלות חמורה, מהם רק 38% מועסקים.  בנוסף, 20% מן האנשים עם מוגבלות חמורה ו-14% מן האנשים עם מוגבלות מתונה דיווחו כי אין להם חברים שהם נפגשים עמם או מדברים עמם בטלפון לעומת 7% מן האנשים ללא מוגבלות. 18% מן האנשים עם מוגבלות חמורה ו-10% מן האנשים עם מוגבלות מתונה דיווחו כי הם חשים בדידות לעתים קרובות לעומת 3% בלבד מן האנשים ללא מוגבלות.

בשונה משאר התחומים הנדונים בדו"ח, אני סבור שבכוחנו לשנות את המדדים לטובה בפרט בתחומים החברתי והתעסוקתי, מבלי שנמתין להתערבות המחוקק בנושא. לשם כך, עלינו לצאת מאזור הנוחות הפאסיבי ולהקדיש תשומת לב לסובבים אותנו.

כמעט בכל קהילה ישנם אנשים שהאיר מזלם, ובעמל רב הם גם הצליחו ברבות הימים לאייש משרות ניהול מכובדות. אלו, לרוב יידעו להגיד כי פירמה החפצה בעתיד משגשג צריכה להימנע מלקבל מקורבים לשורותיה. גם אם יש מן האמת בטענה זו, הרי דווקא בנושא רגשי ועמוק כמו שילוב אנשים עם מוגבלויות במקומות עבודה, מוטב יהיה אם ההתקשרות התעסוקתית תהיה בין שני צדדים שמכירים האחד את השני. צריך להבין שהסיכויים להעסקה שכזאת בין צדדים שאינם בעלי היכרות מוקדמת הם נמוכים מאד – כפי שמוכיח הדו"ח. דווקא מתוך ההיכרות, המעסיק יידע האם המועמד שמולו ראוי למלא את התפקיד המיועד לו או שמא לא.

אותם רמי תפקיד צריכים להבין כי האדם עם המוגבלות שניתנה לו הזדמנות פז במשרת חייו, ישמור עליה בחוזקה ויוכיח את עצמו מעבר למצופה. כמו כן, עצם שילובו של האדם עם המוגבלות במקום העבודה, יטיב את יחסם של שאר העובדים כלפי מקום עבודתם בכך שיבינו כי בחברה בה הם עובדים לא מודדים אדם רק לפי תפוקה, ואף יציג כלפי חוץ את החברה באור חיובי.

הפן התעסוקתי יכול בהחלט גם לתת מענה ראוי להרגשתם הכללית של האנשים עם המוגבלויות. ידוע שהאינטראקציה בין העובדים משמשת כר פורה ליצירת קשרי חברויות גם מחוץ לשעות העבודה, מה שעשוי למנוע את תחושת הבדידות העולה מהדו"ח. יחד עם זאת, זה המקום גם להתריע בפני ראשי הקהילות באשר הם, להיות ערניים לנושא ולזום שת"פ בקרב אנשי קהילתם. הניסיון מלמד אותנו כי כאשר הקהילה מטילה על האדם עם המוגבלות את אחד מתפקידי התכנון והארגון של הקהילה, הוא עושה זאת באופן מרשים שמטיב עם כולם ובעיקר יוצר אצלו תחושת שייכות לקהילה.

למרות התכונות הפיזיקאליות של הנר, כנראה שאת חג החנוכה הנוכחי לא נוכל להאיר באופן מרשים עם הישגינו החברתיים. אך אם נשכיל לתקן ולשנות את המצב מעתה ואילך, נוכל בהחלט להשפיע על דפוסי החשיבה של הדורות הבאים ולהבטיח עתיד טוב יותר לכולנו.