שירתתי בגבול מצרים, הם לא פליטים
שירתתי בגבול מצרים, הם לא פליטים

לפני מספר ימים החליט בית הדין הגבוה לצדק לעכב את ההוצאה לפועל של התכנית לגירוש מסתננים בלתי חוקיים משטח ישראל.

בשם שלטון החוק, בג"צ יזרוק מבתיהם אנשים, נשים, וטף שנשלחו על ידי המדינה להקים את ביתם ביהודה, שומרון וחבל עזה אבל ישים מקלות בגלגלים לגירוש של אנשים שביודעין עברו על החוק ונכנסו ללא אישור למדינה שבה אין להם מעמד חוקי.

אך זהו לא באמת שלטון חוק. שלטון חוק אמתי דואג לאזרחים שומרי החוק, לא לאלה שמנצלים את פרצותיו, ואת הפרצות בגדר, על מנת להסתנן למדינה לא להם.

אני לא נגד פליטים. פליטים הם האנשים החלשים ביותר בחברה וכחלק מהיותנו יהודים, אנו מחויבים ורוצים לעזור להם, אבל אל תתבלבלו – לא מדובר בפליטים.

אחרי שנתיים של שירות צבאי בגבול מצרים אני יכולה להגיד בפה מלא, האנשים האלה הם מהגרי עבודה.

ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שהמסתננים שמגיעים לגבול לא מגיעים כמשפחות, הם מגיעים אך ורק בקבוצות של זכרים בני כשלושים, צעירים וחסונים.

אשאל אתכם, אם הייתם נרדפים בארצכם ונאצלים לברוח ממנה, לא הייתם לוקחים אתכם את בן או בת זוגכם? את ילדיכם המשותפים? הייתם משאירים אותם בידיעה שהם הולכים למות?

וזה לא רק עיקרון שלטון החוק. המסתננים האלה, שברוב המקרים מגיעים ממדינות מתפתחות, אוכלים ישירות מהכיס שלנו, האזרחים משלמי המיסים.

אנחנו, שהקדשנו את מלוא מרצנו, כספנו וזיעת אפינו ליצירת חברה משגשגת, צריכים לממן מאות אלפי מהגרי עבודה שלא הצליחו ליצור חברה דומה במדינתם.

במקום לעזור למדינה להילחם בתופעה, לעקור אותה מהשורש ולשלוח מסר לדורות הבאים של מהגרי העבודה שמדינת ישראל לא תסבול הסתננות בלתי חוקית, בג"צ מחליש אותנו ומחזק את העבריינים.

במקום לחזק את האזרחים שומרי החוק הוא מחליש אותנו ומחזק את אלה שבמודע בוחרים לעבור עליו, מאותת להם שזה בסדר, מקובל.

אבקש לשים את שלטון החוק בצד רק לרגע, הוא לא הדבר החשוב ביותר. הדבר החשוב ביותר הוא להיות בני אדם, לעשות תיקון עולם.

במקום לעשות תיקון עולם אמיתי, לעזור לאנשים האלה להתגבר על המצב הכלכלי הקשה באפריקה, על חוסר הדמוקרטיה והמחלות, אנחנו בוחרים בפתרון של עצלנים. במקום שהמדינה תשקיע כסף בפיתוח ועזרה לאפריקה, היא משקיעה כסף במתקני שהייה למסתננים.

למה שלא ניקח את כל הכסף שאנו משקיעים במתקני השהייה, בסעד למהגרים ובשיטור המוגבר בשכונות שבהם הם מתגוררים ונעביר אותו לאמצעים מועילים באמת? למה שלא ננצל את הכסף הזה כדי לעזור לתושבי סודאן ואריתראה לבנות מוסדות דמוקרטיים מתפקדים, בתי ספר, בתי חולים ומוסדות אזרחיים?

האמרה המפורסמת אומרת: "תן לאיש דג, הוא יאכל ליום, תלמד אותו איך לדוג, הוא יאכל לכל החיים". אמרה זו מעולם לא הייתה יותר רלוונטית.

תפקידנו בעולם הוא לא להנציח את העליונות שלנו, לכלוא את אותם מהגרים במדיניות סעד של מדינה שהם לא שייכים אליה, אלא לעזור להם לתקן את החברה שלהם, להראות להם את הדרך להשיג את אותם הדברים בעצמם.

אחרי שנעשה כן, מי שעדיין יירדף במדינתו, יוכל להגיש בקשה למקלט שתישקל בכובד ראש, ואם באמת יש הצדקה לספק לו מקלט- מחובתנו להגיד כן.

בואו נהיה בני אדם מוסריים באמת, בואו נעשה תיקון עולם, בואו לא נהיה עצלנים. בואו נעשה מה שנכון וצודק לטווח הארוך, בואו נטפל בבעיה מהשורש. בואו נעזור באמת, לא בכאילו.