לא בזכות השואה, למרות השואה
לא בזכות השואה, למרות השואה

אחת הטענות המקובלות של הפלסטינים, שזכתה לביטוי גם בסרט החדש (הגרוע, אל תלכו לראות) 7 ימים באנטבה, היא שהקמת מדינת ישראל היתה תוצאה של השואה.

אירופה והמערב כולו שחשו אשמה על רצח מיליוני היהודים הקימו להם מדינה בארץ ישראל כדי לטהר את מצפונם, וזאת לא על חשבונם, אלא דווקא על חשבון הערבים שלא עשו ליהודים דבר.

באופן משונה כלשהו, גם בקרב התנועה הציונית ואצל ישראלים רבים התפיסה הזו לפיה בזכות השואה קמה מדינת ישראל קנתה לה שביתה.

להגיד על התפיסה הזו שיש קשר בין השואה להקמת המדינה "קשקוש" זה יהיה מוגזם, אבל האמת היא שהשואה לא סייעה למאמצים להקמת המדינה. למעשה קרה בדיוק ההיפך.

ערב פרוץ השואה גודלה של "הבעיה היהודית" באירופה היה עצום. שאלת הפתרון הלאומי ליהודי אירופה (בעיקר מזרח אירופה), שהיה ברור אז שלא יכול להינתן על אדמת אירופה, היתה שאלה בוערת מאוד. היה גם ברור שמיליוני היהודים הללו הם העתודה שתהיה מסוגלת להביא לרוב יהודי מוצק בארץ ישראל, אם תקום בה מדינה יהודית (באירופה היו אז כתשעה וחצי מיליון יהודים, בכל ארצות ערב חיו באותה תקופה כ-1.15 מיליון יהודים).

אחרי השואה כבר לא היתה בעיה יהודית במספרים גדולים במזרח אירופה, כי היטלר "פתר" אותה בדרך שונה לגמרי, וגם לא היה ברור מאיפה יבואו מספיק יהודים כדי להטות את המאזן הדמוגרפי בארץ באופן ברור לטובת היהודים.

למעשה, כפי שהראתה יפה פרופ' אביבה חלמיש, השואה כמעט שמה קץ לא רק לקיומו של הקיבוץ היהודי הגדול ביותר באותה עת, מזרח אירופה. היא גם כמעט שמה קץ לחלום המדינה היהודית. מדינת ישראל קמה למרות השואה, לא בגללה.