בימים שבין יום השואה ליום הזיכרון השתתפתי במשלחת של הסוכנות היהודית לשיקגו ומיאמי יחד עם ח"כים מסיעות הבית השונות.
ראשי הקהילות היהודיות בארצות הברית יודעים שמדינת ישראל שינתה את המעמד של היהדות בעולם ובקרב היהודים עצמם בקהילות השונות.
כלפי העולם, התפיסה הרווחת היא שבעבר היה ליהדות משקל וכוח קטנים יותר מאשר היום. בעבר היה אפשר למצוא קמפוס שבו אין יהודים, אבל היום זה כמעט ולא קיים. לדבריהם של מנהיגי הפדרציות, כמעט ואין קמפוס שבו אין פקולטה או קורסים ללימוד יהדות. היהדות הופכת יותר ויותר מקור השראה וסקרנות, כאשר במרכז העניין עומד הרצון של אומות העולם להבין את העוצמה היהודית בתחומי החיים השונים.
כלפי היהודים עצמם, היהודים מבינים שבלי מדינת ישראל הקשר של הדורות הבאים ליהדות, יהיה חלש הרבה יותר. הדור הצעיר לא זוכר את השואה, את הימים שבהם היהודים היו נרדפים, ואת הימים הראשונים הקשים של תקומת המדינה. בני הדור הצעיר שחיים במדינות חופשיות בהן כל אחד יכול לבחור בדתו ובאמונתו, אין הם מרגישים מחויבות לבחור דווקא ביהדות.
לכן, קיימת בקרב מנהיגי הקהילות עימם נפגשתי הסכמה רחבה שמדינת ישראל היא עוגן עבורם, שתמיד נמצאת והם יכולים לסמוך עליה. אמנם כיוון שהקשר של הדור הצעיר של יהודי התפוצות למדינה הוא לא אותו קשר של תמיכה כמו אצל דור ההורים והסבים, עלינו כמדינה, לעשות מעשה ולחזק קשר זה.
מנהיגי הקהילות גם מצפים מהמדינה שתהיה מעורבת יותר בקהילות בחו"ל. שתשלח יותר שליחים ומשלחות כדי שהם, ובעיקר בני הדור הצעיר, יוכלו להרגיש ולהכיר מקרוב את המציאות ואת האנשים בישראל. זו הדרך להבנתם כדי ליצור גשר בין חו"ל לארץ.
הושם על ידם דגש על העברת מידע מהירה וטובה יותר על מה שקורה בישראל בעיקר מבחינה ביטחונית. כדי שצעדת מדינת ישראל לגבי הסוגיות הבוערות תהיה ברורה יותר.
אז איך הם מתייחסים ליום הזיכרון ויום העצמאות? שני ימים אלו מזכירים להם את השורשים העמוקים של אמונתם ויסודות יהדותם ומחזירים אותם לדבר המשותף בינם לבין כל יהודי העולם. ישראל היא הקשר שמאחד את היהודים בכל העולם.