בעת האחרונה אנו עדים לביטויים שונים של רבנים ואנשי רוח המציבים את המשוואה שבין השמרנות לבין הליברליות ומציבים את התורה כמי שהולכת בראש המחנה השמרני ומקדשת את המסגרות הישנות והתפיסות העתיקות כדבר שיש לשמרו מבלי לנטות אחר גישות ליברליות המביאות את האנושות למבוי סתום, בדידות ועצבות.
הבעיה הקשה של השמרנות היא ההתרגלות למוכר והידוע גם במחיר של סיאוב.קריאת התגר על המשפחה השמרנית נובעת ממשבר של התא המשפחתי כאשר האנושות שימרה אותה גם במחיר של בגידות, חוסר תקשורת וסיאוב.כך גם ביחס ללאומיות שאפשרה מעשי רצח ושחיתות לאורך ההיסטוריה.
האם היהדות היא שמרנית במובן הקלאסי?
רעיון החרות כפי שבא לידי ביטוי ביציאת מצרים מלמד אותנו שאסור לנו להישאר במסגרות הישנות, שעלינו לצאת מן הרגיל והמוכר ולשאוף לחרות ועצמאות, למרות הקושי שבדבר.
התורה מלמדת אותנו שהמסגרת העתיקה קדושה, רק אם יש בה תוכן אמרתי. 'איש ואישה, זכו שכינה ביניהם, לא זכו, אש אוכלתם'. אין הצדקה לקיום התא המשפחתי אם איננו ממלא את יעודו.
לכן בתורה יש גם מצוות גירושין ולא רק נישואים ללא יכולת לפרק אותם ומצד שני אין אפשרות אמיתית לבניית משפחה ללא הקשר האמיתי שבין איש לאישה.כי 'זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם'.
כך גם בית המקדש, המהווה את מקום השראת השכינה - אין לו זכות קיום אם יש שנאת חינם ואין לו זכות קיום כאשר יש עוולות וחוסר צדק, או מצב רוחני רעוע כפי שאמרו הנביאים.
התורה מציבה יעד של השראת שכינה בתוך המסגרות העתיקות, אולם היא איננה שומרת על המסגרת כאשר המסגרת גורמת לעוולה.
לכן עם ישראל נאלץ לגלות מארצו, כי אין הצדקה לקיומו בארצו אם איננו ממלא את יעודו.
ההבדל המהותי בין התפיסה הליברלית ליהדות היא בשאלה מהו האדם.
פרויד ניסח את התפיסה הפסיכולוגית המקובלת בהתקופה המודרנית והסביר שאין הבדל מהותי בין אדם לבין כל בעל חיים אחר, כי רגשות, מחשבות ואמונות מסתירות אוסף של יצרים חייתיים שונים ותפקידה של האנושות היא לעדן אותם כי אחרת האנושות לא תצליח להתקיים.
זו בעצם אמונת המצרים שראו בבהמה אלוהים. כי לאדם יש רק נפש בהמית.
היהדות איננה מתעלמת מהנפש הבהמית, אולם היא מאמינה שיש נפש אלקית
ונשמתו של האדם היא אלקית.
האדם מגיע לחרות הפנימית כאשר הוא מצליח לרתום את כל כוחות נפשו, הבהמית והאלקית לעבודת ה', מתוך התחדשות יום יומית.
כפי שלימד אותנו רבי יהודה הלוי "עבדי הזמן, עבדי עבדים הם" - עבדי המסגרות השמרניות עובדי העולם הפוסטר מודרני, עבדי עבדים הם.
'עבד ה''- היודע לבחור בכל יום מחדש בעבודתו, כי זוהי הבחירה הנוגעת בעולם הנצחי, האין סופי, המתגלה לנו דרך התורה, 'הוא לעולם חופשי'.
לכן שוחטים את הבהמה בפסח ומעלים את העולם החומרי אל הנצח, אל הנשמה.
היהדות איננה שמרנית ואיננה ליברלית, היהדות היא הבחירה בחופש האמיתי, בחופש האלקי כי אז יש קדושה במסגרות העתיקות, קדושה הבאה מתוך התחדשות פנימית.
לכן אומרת התורה "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלקיכם" (ויקרא כה, נה) - מסביר רש"י: '' שטרי קודם' - אין כאן טענה קניינית פשוטה, אלא אמירה עמוקה בהבנת המושג 'חרות'. ביציאת מצרים יצאנו מעבדות לבני אדם, שהיא עבדות מגבילה ומשעבדת את האדם, לעבדות לאין סוף, עבדות שהיא החרות הנצחית, האמיתית. לכן אסור לשעבד כל אדם מישראל, כי עם ישראל הוא זה המגלה בעולם את הרעיון העמוק שחרות אמיתית איננה לעשות ככל העולה על רוחו של אדם, חרות אמיתית היא רק כאשר האדם משעבד את עצמו למה שהוא באמת - 'צלם אלקים' ולכן רק ביחס לעם ישראל מצווה התורה 'כשכיר שנה בשנה יהיה עמו, לא ירדנו בפרך'. ככל שהעולם יתקדם ויתפתח, כך תגיע האנושות כולה להבנה זו.דווקא בתקופה בה אנו חיים ניתן לראות כיצד חופש ללא גבולות וללא מצפן מוסרי אלקי איננו חרות אלא שיעבוד לתאוות ולבהמיות ולאבדן דרך, נפשית וחברתית. דווקא היום אפשר להבין בצורה עמוקה יותר את האמירה האלקית 'כי לי בני ישראל עבדים' - עבדות שיש בה חרות אין סופית.
השמירה על המסגרת שדרכה יכולה להתגלות הקדושה איננה בכל מחיר, היא תלויה בתוכן שבני האדם יוצקים לתוכה, אולם מאידך, מסגרות אלו הן הדרך היחידה להוראת השכינה וגילוי חרות האדם באמת. כי כך ברא הקב"ה את האדם, כי כך הוא טבעו של עולם.