אלפיים תודות
אלפיים תודות

ביום ירושלים עלו 2084 יהודים להר הבית ביום השנה ה-51 לשחור הר הבית, זה אירוע היסטורי שלא התרחש לפחות 1000 שנה.

למרות חריקות לא מעטות במהלך היום, שאגע בהם בהמשך, ברצוני להביע תודה ממעמקי ליבי למשטרת ירושלים ובראשם למפקד המחוז ניצב יורם הלוי ולמפקד מרחב דוד נצ"מ חיים שמואלי ולכל הקצינים והשוטרים של המרחב וכמובן לשוטרת יפה המדהימה.

תפקיד המשטרה בהר הבית הוא בלתי אפשרי, מצד אחד המשטרה נדרשת לאפשר גישה חופשית של יהודים להר הבית - כתיירים.

מצד שני הממשלה דורשת מהמשטרה לשמור על "הסטטוס קוו" - אשר תפקידו להשאיר את ההר כאתר פולחני איסלמי אסור ליהודים. אולם אין באמת מציאות העונה לשם "סטאטוס קוו" וראינו היטב איך במשך כמעט 40 שנה הוואקף שינה את הר הבית מהקצה לקצה תחת שמירת ה"סטאטוס קוו"... הפרוש האמיתי של המונח המצחין הזה הוא "אל תעצבן את הערבים".

אם נאמר זאת בקיצור, המשטרה נדרשת לאפשר ליהודים לעלות להר הבית ובמקביל לרצות את הגחמות של הערבים שלחץ הדם שלהם מטפס עם כל יהודי שעולה להר הבית.

במילים אחרות המשטרה נמצאת בהר הבית בית הפטיש לסדן. הסדן מורכב מראש הממשלה שמקפיד לשמור על ריבונות הוואקף הירדני, מהערבים המגובים בבית המשפט העליון ומתנועות השמאל שכבר מזמן חברו לאויב. ומצד השני, הפטיש, הוא אלפי היהודים העולים הר הבית. אמרתי פטיש... אולי פטיש צעצוע...

במשך שנים רבות הבינה המשטרה היטב את יחסי הכוחות בין הסדן העוצמתי לבין הפטישון הקטנטן והתנהגה בהתאם.

לפני ארבע שנים בדיוק, ביום ירושלים תשע"ד, יצאתי עם ארבע מילדי לעלות להר הבית, לבשנו בגדי חג ויצאנו מהבית בשעה 07:30 אחרי הכנסת ילדי הקטנים לגנים, טבלנו והגענו לשער המוגרבים בשעה 09:00. הספקנו לראות את השוטר מוטי יוצא לקראתנו ונועל את שער הכניסה להר, שעתיים לפני שעת הסגירה הרשמית.

ההסבר היה שיש התפרעויות של ערבים בהר. בשביל לא לאכזב את הילדים שחיכו לעליה זמן רב ובשביל לא לתת להם תחושה שהערבים מכתיבים לנו את החיים דווקא ביום ירושלים, לקחתי אותם לטיול ארוך בטיילת החומות משער יפו לשער האריות. סך הכל עלו באותו יום להר הבית כ-200 יהודים.

לא התעצלתי והגשתי תביעה בבית משפט לתביעות קטנות נגד המשטרה עקב סגירת שערי הר הבית בפני.

השופטת שהיתה נחמדה מאוד אמרה לי "מה אתה רוצה? שהמשטרה תסכן את החיים של הילדים שלך ותיתן לך להכנס להר הבית כאשר הערבים מתפרעים?" התקדימים הרבים שהביא, חברי הטוב עו"ד מפורסם שסייע לי בהגשת התביעה, בדבר מצעד הגאווה ושאר ירקות לא עניינו אותה. התביעה נדחתה, התענוג עלה לי 300 ש"ח הוצאות.

המשטרה לא ממש עומדת בין הפטיש לסדן, בעיקר כי אין ממש פטיש. לכן במשך שנים רבות המדינות הקבועה של הממשלה-משטרה היתה לסגור את הר הבית ליהודים באופן אוטומטי, כאשר היה חשש ולו הקטן ביותר להפרות סדר. כמובן שהערבים הפנימו את המסר היטב. כך היה ביום "ברכת הכהנים בכותל" בפסח לפני ארבע  שנים. הר הבית נסגר ליהודים בהחלטה מראש (שאף אחד גם לא טרח לפרסם אותה) רק בגלל החשש שאם יעלו יהודים להר זה עלול לגרום להתפרעויות של ערבים וקולות הנפץ עלולים להטריד את באי ברכת הכוהנים. ככה.

יתר על כן, בכל פעם שיהודי העז להפר את "נהלי הסטאטוס קוו" וביצע פעולה התקפית נגד האויב כמו אמירת שמע ישראל הר הבית היה נסגר אוטומטית ליהודים.

ניתן לסכם את המציאות שהיתה אז כך:
חג ערבי, הערבים חוגגים, הר הבית נסגר ליהודים.
חג יהודי, הערבים מתפרעים, הר הבית נסגר ליהודים.
ערבים מתפרעים, הר הבית נסגר ליהודים.
יהודים מתפללים, הר הבית נסגר ליהודים.

מאז כניסת ארדן לתפקידו כשר לביטחון פנים ומינויו של יורם הלוי למפקד מחוז ירושלים. המדיניות הזאת השתנתה. אין יותר לגיטימציה להתפרעות של ערבים בהר הבית. יהודים עולים ועוד איך עולים.

ביום ירושלים שברנו שיא. 2084 יהודים עלו להר הבית. זה שיא של כל הזמנים מאז שחרור הר הבית וכנראה שגם שיא של  1000 שנה. משק כנפי ההיסטוריה נשמע בברור.

פגשתי בכניסה להר את מפקד המחוז יורם הלוי. הוא נכח שם במשך שעות. שוחח עם העולים להר, הקשיב ונתן פתרונות לבעיות שצצו. הגעתו לפתח ההר מעידה על הכל, הוא יכול היה לשבת במשרד ולקבל דיווחים שוטפים, הוא גם יכול היה לשבת בחמ"ל הממזוג והמרווח ולשלוט היטב במצב. אבל הוא בחר לעמוד איתנו, לדבר עם האנשים בגובה העיניים ולראות את הדברים בעצמו. וזה אומר הכל.

נכון, לא הכל היה חלק, נהפוך הוא. היו בהר כמה אירועים של התפרעויות מוסלמים ופעילי וואקף, גם  שמענו שוב קולות 'מוראביטאט' שכבר חשבנו שעברו מהעולם. היו תורים ארוכים, גם אם לא כבעבר. אני אישית עמדתי עם ארבע ילדים קטנים (4-11) 50 דקות בתור (לא 2-3 שעות כמו פעם). והקשה מכל - מאות יהודים זכו לכניסה קצרה בלבד להר.   זאת מלבד היהודים שכניסתם נמנעה בגלל "הרחקות" שהם תוצאה של הפרת כללי הסטאטוס קוו המתועב.

אבל, השינוי הוא דרמטי.

יותר מאלפיים יהודים פקדו את הר הבית וכולם זכו לעלות. לא סתם השמאל משתולל, וראו את דבריו של אביב טטרסקי "תחקירן" עיר עמים, שאומר בצורה מאוד מאוד ברורה שהמשטרה עובדת בשרות פעילי הר הבית. על מספרים כאלו לא היה אפשר בכלל לחלום לפני ארבע שנים.

לכן אני אומר תודה מעומק לבי לשר ארדן ולמפקדי משטרת ירושלים. לניצב יורם הלוי, למפקד מרחב דוד נצ"מ חיים שמואלי, לסנ"צ יובל ראובן מפקד הימ"ק, לרפ"ק דני מזרחי מפקד הר הבית, לפקד עמית האחראי על עמדת הבידוק, לשוטרים מועטז ויפה המדהימה. שהיא אולי הזוטרה בדרגות אבל הגדולה מכולם.

אנו בעיצומם של ימים היסטוריים, ימים בהם אומות העולם מכירות בירושלים כברית ישראל, ועם ישראל כולו מניף בגאוה את "דגל ירושלים"

בניין המקדש והשראת השכינה קרובים היום מאי פעם.