אני חושב שקשה מאוד להשוות את מה שהיה בסיני, או את מה שניתן היה לעשות בהסדר שלום בסיני, עם מה שעומד בפנינו עכשיו.

מדובר היה בחבל ארץ רחוק ממרכזי האוכלוסייה שלנו. בהסכם הגענו לכך שיש איזור מפורז, ריק מכוחות מצריים ברוחב של 200 קילומטרים. חתמנו על הסכם עם מדינה ריבונית ששולטת על טריטוריה, ולא עם ארגון מחבלים שלא מסוגל וגם לא רוצה להשתלט על ארגוני הטרור ואפילו לא על פלגיו השונים.

הצד שעימו חתמנו לא היו לו תביעות טריטוריאליות אלא לגבי סיני. הוא לא תבע לחזור רצועת עזה. הייתה לו תביעה לחזור לגבול הבינלאומי. זהו מצב שהוא שונה מהמצב הנוכחי.

אני רוצה לומר - אין שום אפשרות לחזור לא ברמת הגולן, ששם, לדעתי אסור לעשות נסיגה כלשהי, ולא ביהודה ושומרון. יש מספיק סיבות מדוע בכלל אינו דומה דבר לדבר.

לאור מה שמתרחש עכשיו, הנסיון להשתמש בתקדים סיני כתקדים למה שהממשלה רוצה לעשות עכשו ביהודה שומרון וברמת הגולן, ואני מציין כאן את פינוי הישובים, מראה שזו הייתה טעות קשה לקבל את ההחלטה על פינוי הישובים. אנחנו רואים לאן זה מוביל.

איש לא העלה בדעתו לרגע שתקום ממשלה בישראל שתשתמש במצב ובתקדים שהיה בסיני, בנתונים שונים לחלוטין, כדי להצדיק פינוי של ישובים ברמת הגולן, או ביהודה ושומרון או בחבל עזה. לאור הדבר הזה אני מוכרח לציין שטעינו בדבר הזה.

כמובן שלו הייתה ממשלה אחרת היא לא הייתה מקבלת החלטות דומות.


אריאל שרון בראיון לציון 12 שנים לנסיגה מסיני ב'קול ישראל' ב-1994 .