לפני כשנה, נפגשתי עם קבוצת חברי כנסת . בפגישה טענתי, שהמשך מאסרו של יהונתן פולארד מהווה סכנה ביטחונית לישראל. חברי הכנסת די זלזלו בטענתי, ולא ייחסו לה כל חשיבות.

מתי נבין, שכפיות טובה - לא רק שלא משתלמת אבל פועלת כלפינו כבומרנג.

בקיץ 1973, אמו של ראול ולנברג, התחננה בפני מזכיר המדינה של ארה"ב הנרי קיסינג'ר לפעול למען בנה, השבוי בברית המועצות. ראול ולנברג לא התעלם מסבלם של היהודים בשואה ובאהבה אין קץ הציל 100,000 יהודים. לעומתו מזכיר המדינה התעלם מתחינתה, של אמו של ראול ולנברג.

כמה שבועות לאחר מכן נודע למר הנרי קיסינג'ר, על תוכניות התקיפה של מצריים וסוריה ביחס ישראל. תגובתו היתה : "ניתן ליהודים לדמם קצת", ולכן לא הזהיר את ישראל על מועד פתיחת מלחמת יום הכיפורים, ואז גם לחץ נגד התקפת מנע.

ישראל גם היא התעלמה מגורלו המר והאכזרי של המלאך, ראול ולנברג, וסמכה על קיסינג'ר בעל הכח והשררה. הכח לאכזב, והשררה להשלות אותנו – בומרנג .

השבוע שוב התבשרנו על כך שאירן מתקרבת לעוצמה גרעינית. בין הראשונים להזהיר אותנו על כוונותיה של אירן היה יהונתן פולארד.

חבר ועדת חוץ ובטחון, ח"כ אהוד יתום הזהיר, שעל ישראל לתקוף את אירן לפני שיהיה מאוחר מדי. אך כוחנו לתקוף, בא מכוחנו להודות – ועל כך ברך יעקב את יהודה "יהודה, אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויביך".

אם נתכחש ליהונתן ולא נודה שהסגרנו אותו ושהלשנו עליו במקום להודות לו, מאיפה יבוא הכח הזה לתקוף? מכאן, המשך מאסרו והמשך כפיות הטובה שלנו עלולים להוביל לאסון נוסף.

לכן, תנועת "הרעות" (שבמסגרתה פועלים נוער למען פולארד) יוצאת בקול קורא לנוער, ולסטודנטים, אלה שלא התחכמו יתר על המידה ועדיין לא איבדו את תמימותם, לבוא לשבש את פתיחת שנת הלימודים, ע"י שביתת רעב המונית מול הכנסת.

דרישתנו, שראש הממשלה ייסע לוושינגטון לנשיא בוש ויאמר לו הדברים הבאים:

"אדוני הנשיא, לפני מספר חודשים פנית אלי, ואמרת לי, לשחרר אסירים פלסטינים כי לאבו מאזן יש לחץ מצד המשפחות. אדוני הנשיא עלי להודות שלאחר 18 שנה קמה משפחה ליהונתן פולארד. "ואיך אומר להם להפסיק את שביתת הרעב והנער איננו עימי ונפשם קשורה בנפשו".

אדוני הנשיא ללא הקשר האוהב והבריא בין נפש לנפש, ישראל לא יכולה להתקיים.



לפרטים להתקשר לאלי יוסף 402308 -054.