כתוב בשו"ע (סימן תכ"ט סעיף א'): "שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום". ויש לשאול, מי שלומד בכל יום שיעור קבוע בדף היומי, האם שלושים יום לפני פסח יבטל שיעור זה כדי ללמוד הלכות פסח, או לא?

וכתב הרב בעל המש"ב בשם הירושלמי שהחיוב ללמוד הלכות קודם החג הוא גם על היחיד וגם על הציבור, אלא שהציבור לא צריך לבטל סדר לימוד קבוע עבור זה, ודי בכך שיקצרו מעט מסדר הלימוד הרגיל וילמדו בו הלכות פסח, אבל יחיד ילמד כרצונו (עיין ביאו"ה שם בד"ה שואלין).

וכתב בב"י (ריש סימן תכ"ט): שני תלמידים השואלים את הרב בשלושים יום קודם הפסח, אחד שואל בעניין הנלמד באותה שעה, וחברו שואל בעניין פסח, יקדים הרב לענות לזה ששאל בהלכות פסח שזו שאלה בזמנה.

וכתוב, אם בא אדם לשאול את רבו שלא מעניין הנושא הנלמד, מותר לו לשאול עד ג' הלכות (עיין שו"ע יו"ד סימן רמ"ו סעיף יג) , אבל באותו ענין שלומדים מותר לו לשאול ללא הגבלה. והכלל הוא: "ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד" (אבות ב', ה'). אם אדם שומע הלכה ואינו מבין, ישאל עד שיבין את הדבר כדבעי. אבל אם הוא נמצא בשיעור עם ציבור גדול, ימתין עם שאלותיו לסוף השיעור כדי שלא יהא גזל זמן של הציבור.

"ולא הקפדן מלמד". לעיתים קורה ותלמיד מנמנם בשיעור, ולאחר שהוא מתעורר הוא שואל שאלה בנושא שכבר הרב הסביר, מותר לרב להעיר לו על שנמנם ולא הקשיב כדי לתת מוסר גם לאחרים שלא ירדמו, אבל לא יעיר לו מפני שמקפיד עליו.

ולא לחינם כותב הרמב"ם שצריך שיהא לרב המלמד שרוך של נעליים, כדי שאם הילד יפריע יתן לו מכה בשרוך זה להוכיחו.

גלגול נשמות

אני הייתי מלמד בבי"ס "מגן דוד" שעתיים בכל יום, ולא היה לי מקל אלא הייתי מחלק נקודות לתלמידים, תלמיד שהתנהג יפה היה מקבל נקודה טובה, ותלמיד שהתנהג לא טוב היה מקבל נקודה רעה. ואם תלמיד היה משחק עם חפצים שונים באמצע השיעור הייתי מחרים את אותו חפץ, ובכל ר"ח הייתי מחזירו לבעליו.

יום אחד, הוציא אחד התלמידים אולר והתחיל לשחק בו באמצע השיעור ואני החרמתי לו אותו והנחתיו בארון הכיתה, ולא עלינו לאחר שבוע אותו ילד נדרס על ידי רכב ונפטר. כעבור זמן נולד לאימו ילד וקראו לו ע"ש האח שנפטר, ולאחר כמה שנים הוא בא ללמוד באותו בי"ס ואני עדיין לימדתי שם, והנה הוא יושב בכיתה וכל הזמן מסתכל על הארון. שאלתי אותו: על מה אתה מסתכל כל הזמן? והוא אמר: האולר שלי! הוא בא בגלגול של אח שלו שנפטר לפני שש שנים.

וכתוב שהקב"ה הקפיד על איוב על אשר צדקו נפשו, ועל רעיו שבאו להוכיחו הקפיד, על אשר הרשיעו את איוב ושואלים הכיצד? ומסביר האלשיך הקדוש שאיוב בא בגלגול של תרח אבי אברהם שהיה שר הפסילים של נמרוד, ועל כן נפשו מגולגלת מתרח, ורעיו אשר הרשיעו את איוב הנוכחי טועים כי הוא היה איש תם וישר, ירא אלוקים וסר מרע.

לפעמים יש גלגול, ולפעמים יש ניצוץ, וכמו שכתוב על רבי אלעזר בן עזריה שאמר "הרי אני כבן שבעים שנה", אומרים חז"ל "כ בן" - שהיה בן שמונה עשרה ונוספו לו עוד 52 שנה של שמואל הנביא.