סיפור על הפינוי הכושל של המאחזים הלילה

שמתם לב שאחר כל הקריאות לנקוט ביד קשה, כלומר: אלימות בלתי מרוסנת, כלפי נוער המאחזים, לא שמענו על כך שום כלום בתקשורת? הרי המאחזים בקדומים ובאלון מורה שבו והוקמו, מיידית. אז היכן הפינויים?

ובכן מסתבר שזרועו הארוכה של שרון. הלא הם עדר אטומי הלב והמוח, לובשי המדים, המצייתים בעיוורון לכל פקודה אפילו היא סותרת את כל עולמם האידיאולוגי, את יהדותם, את המוסר האנושי הפשוט, את חינוכם, את מורשת אבותיהם, את ערכי אומתם ואת השכל הבריא נערכו היטב לקראת הפינויים, וזה לוקח זמן. יותר כוחות, יותר תכנון. מבצע ממש. והכנה פסיכולוגית, כמו לפני משחק גביע.

שעת השין נקבעה למוצאי שבת, בלב הלילה. חרישיים כפנתר ונועזים כמוהו הגיעו היס"מניקים והירוקים באוטובוסים למאחז בקדומים. ההפתעה הייתה, ככל הנראה, שלמה: הם לא נתקלו בשום התנגדות בדרך. עם אלות בידיים ודם בעיניים הם פרצו פנימה...

אך אויה!? היכן הם הנערים המתנחלים, שאת עצמותיהם אנו אמורים לדוש? פרחו הציפורים. יצא הנוער לשוטט בשדות מסביב... אין מה להרוס, הבתים הם בתי ערבים נטושים. בכאלה אין לגעת. עבד כאן תקדים גוש קטיף: למעט מבני הצבא והמבנים הציבוריים (בתי כנסת, בתי ספר, ישיבות, בתי מדרש, משרדי יישוב ומועצה, מרכזים מסחריים וכדומה) שהועברו בשלמותם, כבונוס מיוחד, לאויב הערבי. המבנים היחידים שלא נהרסו בכל הגוש היו בתי הקבע ב"שירת הים" שכן הם נבנו על ידי המצרים לפני ארבעים שנה, ורק שופצו על ידינו. ובית ערבי אין מחריבים...

כך שלאחר שהבינו כי אין טעם במרדף לילי עקר בגבעות קדומים אחר הנוער שנגוז, העמיסו כוחותינו את עצמם על האוטובוסים והיידה, למאחז "הרחיבי" שבאלון מורה. שם המבנים נבנו ביגע ובעמל כפים של יהודים. יש מה להרוס!

אך שוב התברר שהנוער יצא לטיול... עשרות צעירים מסתובבים להם בלילה בהרי השומרון. אם המאחז הוכרז כשטח צבאי סגור - חרש נצא לנו, נטיילה...

הפעם לא יוותרו, הנחושים והרגישים. הם הרימו פצצות תאורה, כדי ללכוד את הצעירים שנמנעו מלעבור על החוק שיוצר במיוחד כדי שהם יעברו עליו. הוצאו סיורים לשטח. לשווא. איש לא נתפס. בתסכולם פנו לובשי המדים לציוד: ציליה, בזנ"טים, איסקוריות. מבנה ארעי. ו... הופה, מה זה? חביות מלאות זבל מהשבת החגיגית שנערכה במקום בהשתתפות עשרות אנשים. נפלא. קדימה, גברים. החביות נבעטו, אחת לאחת, והפסולת פוזרה בנחרצות ומתוך דבקות במשימה בכל שטח הגבעה המוריקה. כך נאה וכך יאה להם, לחצופים שרוצים ליישב את ארץ ישראל. נראה להם מה זה, נלכלך להם את השטח!

אה, איזה פורקן מתוק... וכוחותינו שבו בשלום לבסיסם, עמוסי חוויות מסעירות.

אפילוג: אחרי שעתיים כבר הוקמה שם סככה חדשה. המבנה כבר שופץ, רואים אותו מחלון ביתי. יורד גשם, אבל החבר'ה שם.