חיים רמון איננו הראשון שלומד על בשרו את סוד כוחה של המערכת הדורסנית ביותר במקומותינו. ליועץ המשפטי לממשלה אצה הדרך לעקור את שר המשפטים מעיקר תפקידיו כבר בתחילת החקירה, עוד לפני שנעשה העימות המפוקפק עם ה"מתלוננת" באמצעות וידיאו. הוא עושה זאת כדי להיות בטוח ששר המשפטים לא יצליח ליישם אפילו מקצת מן המטרות שהוא הציב לעצמו, וכעת הוא ממהר להכריז שהתיק "בשל" להגשת כתב אישום.



לא צריך להיות חסיד גדול של תורת הקונספירציה, אם כי גם את התורה הזאת לא צריך תמיד לשלול על הסף

לא צריך להיות חסיד גדול של תורת הקונספירציה, אם כי גם את התורה הזאת לא צריך תמיד לשלול על הסף. אבל מה שקרה לחיים רמון מזכיר את מה שאירע ליעקב נאמן, שר משפטים לשעבר, שנאלץ לפרוש מיד לאחר שהיועץ המשפטי דאז, מיכאל בן יאיר, החריד מרבצו "תיק חקירה" ששכב על המדף שנים לא מעטות. יעקב נאמן שהיה שר המשפטים  בממשלתו של בנימין נתניהו, בסך הכל  גילה את דעתו בכמה נושאים רגישים.

באותה עת סבל מנחת זרועה של פרקליטות המדינה גם רפאל איתן (רפול) ז"ל. בנימין נתניהו ביקש למנותו לשר לביטחון פנים וחיש קל נולד עוד כתב אישום. בסופו של דבר רפול זוכה וכתב האישום נגדו נמחק על הסף בידי בית המשפט, אבל לתפקיד שבו הוא חשק הוא כבר לא חזר. גורלו של יעקב נאמן היה מר יותר. הוא זוכה בבית המשפט רק לאחר שנה ארוכה של דיונים מייגעים, מתישים ומשפילים, אבל גם הוא לא זכה לחזור לתפקיד שבו הוא רצה. צחי הנגבי סירב לפנות מקומו.

הניצחון של מי שעמד אז בראש פרקליטות המדינה היה שלם. כך נעשה גם לראובן ריבלין שאותו ביקש אריאל שרון למנות לשר המשפטים. במשרד המשפטים לא רצו,  כנראה,  במי שסבור שבית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות-יתר שלא על פי הדין ובניגוד לעמדת הגוף המחוקק. "תיק החקירה" נגדו נסגר רק לאחר שהוא כבר נבחר לתפקיד יו"ר הכנסת. כך נעשה גם לאביגדור ליברמן שאותו ביקש אהוד אולמרט למנות לתפקיד השר לביטחון פנים. החשדות נגדו הם בני כשמונה שנים ובדיוק ערב החתימה על ההסכם הקואליציוני "התגלה" מידע חדש שהצריך את חידוש החקירה. משטרת ישראל, כמו האנשים בפרקליטות המדינה, לא אוהבים, בלשון המעטה, שרים דעתניים מדי.



יכול להיות שכל מה שאומרים על חיים רמון הוא אמת ויציב, אבל העיתוי מזכיר יותר מדי את מה קרה לקודמיו. רק מה, לא בטוח שהפעם הכל ייגמר בכי טוב

רק גורלו של צחי הנגבי "שפר" עליו. הוא נשאר בתפקידו כשר המשפטים, אבל תיק החקירה נגדו נשאר תלוי באוויר במשך כל הקדנציה שלו. כך אוהבת אותם מערכת אכיפת החוק: כנועים, לא מרעישים ועושים את אשר מבקשים מהם. לא הייתה בקשה של נשיא בית המשפט העליון שצחי הנגב סירב לה. כך הוא שרד שלוש שנים תמימות. "תיק החקירה" נסגר, כמובן, מיד לאחר ש"צחי-ילד-טוב-פרקליטות" סיים את תפקידו.

חיים רמון, פוליטיקאי משופשף, לא קרא, כנראה, את ההיסטוריה של קודמיו כשהוא התייצב נגד המנגנון הכי חזק במדינה. היו לו כמה רעיונות יצירתיים שרבים מאוד בקהילייה משפטית, ולא רק שם, ברכו עליהם. אבל היו גם כאלה שלא רצו לראות כיצד ניטלות מהם כמה סמכויות מפתח.

יכול להיות שכל מה שאומרים על חיים רמון הוא אמת ויציב, אבל העיתוי מזכיר יותר מדי את מה קרה לקודמיו. רק מה, לא בטוח שהפעם הכל ייגמר בכי טוב. וגם אם זה ייגמר טוב, עד שזה ייגמר, הכל כבר יהיה מאחוריו. לבית המשפט העליון תהיה נשיאה חדשה והשופטים שבהם רוצים חבריה, ישבו כבר על כיסאותיהם.