הדברים להלן נכתבו לפני דברי אפיפיור-חיים על האיסלאם. אין בדברים להלן כדי לנקות כהוא זה את מצפונם של הנוצרים מאחריותם לשפך דמים באלפיים שנות קיומם.

נכון, לא נעים לאוזניים סטריליות לשמוע על גירוש וכו', אולם יסוד הסכסוך הישראלי-ערבי מקורותיו עמוקים, אי-אפשר להתעלם מהם עוד
טיפה אחר טיפה של מים הפוגעות בסלע, משאירות בו חותם. לעיתים הסלע נבקע לשניים ולעיתים נקיקים ייווצרו. העקשנות והאמונה משתלמות בסופו של דבר. לאט לאט חודרת ההכרה אל ליבם של יושבי הארץ הזו כי האויב הערבי המאוחד, מר יותר ממה שמנסים לצייר אותו. אילו שבו חלק מההוגים, הפרשנים ואנשי הציבור אל תפילת ראש השנה ואל העיסוק המרכזי שבה, עקידת יצחק, ייתכן ואת המים החודרים אל הסלע לא היו מחליפים בדם היהודים הנשפך ללא הפסק.

עקידת יצחק הינה ניסיון אשר האלוקים מנסה את אברהם מיד אחר "שיחות השלום" שלו עם אבימלך, אחרי כריתת ברית עימו, אחרי שאלוקים מתרה באברהם ודורש ממנו לשמוע לקול שרה אשתו: "גרש את בן האמה הזו". נכון, לא נעים לאוזניים סטריליות לשמוע על גירוש וכו', אולם יסוד הסכסוך הישראלי-ערבי מקורותיו עמוקים, אי-אפשר להתעלם מהם עוד.

השבוע יימלאו שלושים ללכתו של הסופר יזהר סמילנסקי. נוכחותו בספרות הישראלית עוד לפני קום המדינה לא ניתנת לערעור. קובץ סיפורים "חרבת חזעה" (1949) שבו נובלה בשם הזה, עורר פולמוס ציבורי. בעיות מצפון בלוחמה מול האויב שבות ועולות מבין כתביו.

שש שנים חולפות. ד"ר עזריאל קרליבך, עורכו של העיתון "מעריב" כותב את הדברים הבאים (מעריב, 7.10.1955): "אנו חוטאים לא רק למאבקנו אנו, לקיומה של המדינה הזאת ולחיי בנינו ובנותינו. אנו חטאים לעולם כולו אם אנו מעלימים את האמת הפשוטה השוכנת בלב כולנו, לרבות דוברי הממשלה כשהם קוראים הצהרות שלום – האמת שהאויב הוא רוח האיסלאם. הוא איננו רק האויב שלנו מכיוון שאנו יושבים במקרה כאן. הוא היה אויב לנו גם אילו ישבנו בקוטב הצפוני. כי הוא אויבו של כל אדם חופשי. הוא אויב כל מחשבה פורייה, כל יוזמה טובת לב וכל רעיון יומרני. הוא אויב בנפש לכל יהודי, לכל נוצרי ולכל מוסלמי... הוא לא תרם מעודו ולא יתרום מאומה לטובה. הוא לא הוציא אף דמות אדם אחד שהצעיד את העולם קדימה, בכל שטח שהוא. הוא החשיכה, הוא הריאקציה. הוא הכלא ל500 מליון בני אדם מעונים. הוא המוקש הטמון לשלום תבל, וכל עוד לא נתאמץ ולא נצליח להנחיל לעולם החופש את הידיעה הזאת, נהיה תמיד הקרבנות הראשונים של אי ידיעתו".

בכל זאת, לקראת השנה החדשה, יש מקום לאופטימיות זהירה. נכון שלס.יזהר זה לקח 40 שנה, אבל אולי לאחרים התהליך יהיה מהיר יותר
ארבעים שנים חולפות. פיגועי מתאבדים מוסלמים מאריכים את רשימת הנרצחים היהודיים. כך כתב הסופר ס. יזהר (הארץ, 18.04.1995): "לוחמת ההתאבדות שהשתוללה להחריד בזמן האחרון העלתה ספקות מרים, אם אנחנו מכירים את הערבים. איך אפשר שהם, בלי התנגדות נשמעת, מקבלים בפשטות את עניין לוחמת ההתאבדות. איך לא מתמרד בהם משהו כשהם לוקחים ילד ועושים אותו פגז חי?.. חברה שמוציאה את בניה ללוחמת התאבדות.. מוציאה עצמה מן הכלל האנושי. כשם שאין מה לדבר עם חברת קניבלים... חברה המשלימה עם הפיכתו של ילד לחומר נפץ שוללת את עצמה מהיות צד במשא ומתן, האנושיות שלה מוטלת בספק...".

הנה-כי-כן, המים או הדם קדחו בסלע, ואולי בסלע הקיום של העם היהודי.

בכל זאת, לקראת השנה החדשה, יש מקום לאופטימיות זהירה. נכון שלס.יזהר זה לקח 40 שנה, אבל אולי לאחרים התהליך יהיה מהיר יותר.