סיפר לי ידידי גיורא וייס, איש בית אל, שלאחרונה הגיעו לבית הספר היסודי לבנות שבישוב שוטרות להוראת זהירות בדרכים. בית הספר מקפיד, כמובן, על גדרי צניעות ולכן התפלא גיורא לראות את השוטרת, המדריכה בנות במעבר החצייה, כשהיא לבושה במכנסיים. הוא לא התעצל והעיר את תשומת ליבו של הצוות, ואז התברר שעוד שוטרת מלמדת בכיתה ואף היא במכנסיים.



הלכו, אפוא, והעירו את תשומת ליבה לאופי המוסד ולצורך להתלבש בהתאם בעתיד, אלא שכאן הדהימה אותן השוטרת: "יש לי חצאית בתיק", השיבה משרתת הציבור, "אבל כשראיתי שלכם לא איכפת, לא ראיתי לנכון ללבוש אותה", אמרה והותירה אותן עם הרהורים ומסקנות לגבי הצורך של כל יצור אנושי לעמוד על העקרונות שלו.



אכן, לעיתים זה לא נעים. יתכן אפילו שחיילים ישבו בכלא ליום יומיים, אך עמידה על העקרונות חשובה יותר

כך גם בצה"ל. ואם נכונה הידיעה שמפקד כלשהו הכריח את חייליו הדתיים לפעול בניגוד להלכה, הרי שהבעיה איננה רק במינוי מפקד חסר ידע ורגישות לזולת ובחינוך הצה"לי בקורסי הפיקוד. הבעיה האמיתית היא בחוסר העמידה של החיילים עצמם על שלהם, בשאלות שאינן שנויות במחלוקת וההלכה בהן היא חד משמעית.

וזה מזכיר לי מעשה מימי בצבא. היינו אז בשדה באימון נח"ל מוצנח ונדרשנו "להוציא כוננות" בשבת למסדר, ליד אוהלי הסיירים שלנו. כשהגיע המ"מ אלי ותהה להיעדר הציוד, הסברתי לו שהכל מסודר בתוך האוהל בגלל ההוצאה מרשות לרשות. הוא דרש שאביא הכל לשורת החיילים ואף הצביע על ציודם של שני חיילים דתיים אחרים שהיו במחלקה שהוצא למסדר. סירבתי, כמובן, תוך הסבר, אך הוא נותר בשלו ואף איים במשפט צבאי (מאוחר יותר, בשיחה אישית, טען בצדק שהייתי צריך לדווח לו לפני המסדר ולא להעמידו במבוכה לפני כולם). העניין עבר, אגב, ללא משקעים, וביום למחרת אף הגיע הרב גורן זצ"ל, הרב הראשי לצה"ל לשעבר, והבהיר, לשאלתי, שנהגתי כשורה.

גם ביקורו של הרב גורן לימד אותנו רבות. כשהוא השיב במעמד הדתיים בגדוד וסגל הפיקוד, כולל המג"ד, שאין להוציא את הציוד התערב המג"ד סגן אלוף סטמפל הי"ד ואמר: "יסלח לי כבוד הרב, אבל אני פה המג"ד, ואני קובע שזה נחוץ וצריך להוציא". כאן קטע אותו הרב גורן, שהרבה בשבחו קודם לכן: "אמרתי שיש לך מקום אצלי בבית הכנסת, אבל לא אמרתי שאתה תלמיד חכם". לבקשת המג"ד הוא הסכים לדון בנושא ביניהם, אבל הנחה אותנו שאין להוציא, אלא אם כן הוא אישית יאמר אחרת לאחר הבירור. הוא לא חזר, כמובן.

וניתן למנות עוד את התעקשותו של הרב ניסים זצ"ל שלא לנסוע לקבל את פני האפיפיור במגידו בבואו דרך ירדן (הלה סירב להיכנס בשערים הרשמיים של המדינה שהוא לא רצה להכיר בקיומה). הרב ניסים הותקף אז בכל מקום אפשרי: בכנסת, בתקשורת ובפי כל מי שמיקרופון בידו, על פגיעה בישראל. עד שלאחר זמן הוברר שדווקא עמידתו המכובדת היא שהוסיפה לנו נקודות זכות רבות. כך גם היה כשהרב מרדכי אליהו שליט"א לא לחץ את ידה המושטת של מלכת אנגליה, וכל היהודים אכולי רגשי הנחיתות הסתערו עליו בגין חוסר נימוס מבזה כלפי המלכה, עד שהמלכה עצמה ביקשה להתנצל בפניו על חוסר ידיעותיה ביהדות ועל שפגעה בו בשוגג, ודווקא אז כבוד ישראל התעלה.

אכן, לעיתים זה לא נעים. יתכן אפילו שחיילים ישבו בכלא ליום יומיים, אך עמידה על העקרונות חשובה יותר.



ולסיום, סיפור שמהלך בציבור. מועמד לסיירת מטכ"ל היה ב"גיבוש" לקראת הגשמת חלומו. כשהשעה התאחרה ביקש להפסיק ריצה שעמד בעיצומה כדי להתפלל מנחה. המפקד העמיד לפניו, בו במקום, את הבחירה בין התפילה לבין המשך הגיבוש והוא, בעיניים כלות הביט אל חבריו הממשיכים ועצר להתפלל מנחה. לאחריה, נאמר לו לעלות למשאית והוסיפו: גמרת עם הגיבוש ו... התקבלת.

אנחנו צריכים אנשים העומדים על עקרונותיהם.