בשבוע שעבר דווח ב"ידיעות אחרונות" כי סגן שר הביטחון, אפרים סנה, שימש כיועץ לוועדת בייקר שמינה הנשיא בוש. סנה אישר את מעורבותו והביע שביעות רצון מתוצאות פעולת הוועדה. כזכור,  בייקר הגיש לנשיא בוש חוות דעת שמשמעותה קניית שקט עבור האמריקנים תמורת ויתור על הנכסים הקיומיים של מדינת ישראל.



י

כצפוי, התקשורת הישראלית כבר מאמצת את תוכנית בייקר בזרועות פתוחות. " ביצוע הדו"ח יעשה טוב לארה"ב, אבל הוא גם יעשה טוב לישראל...", מסבירה אורלי אזולאי, כתבת "ידיעות אחרונות" בוושינגטון

שראל תיאלץ להחריב את יישוביה שברמת הגולן ולמסור אותו לסורים עד שפת הכינרת, כמו כן תיאלץ ישראל להסכים מראש לעקרון "זכות השיבה" במשא ומתן שיפתח בתוך זמן קצר עם ארגוני המחבלים. ברור שקבלת עקרון זכות השיבה באה לאחר קבלה מלאה של רעיון ה"התכנסות", כלומר חיסול כל ההתיישבות ביהודה ושומרון ומסירת השטח למחבלים, כהמשך לחורבן והטיהור האתני שביצעה ישראל ביהודי קטיף וצפון השומרון. ארה"ב לא הבדילה מעולם בין רמת- אשכול לבית- אל, ולמי שנדמה שהחלת הריבונות הישראלית על השכונות החדשות בירושלים מיטיב את מצבו, נזכיר כי גם על רמת הגולן הוחל החוק הישראלי, ואיש לא מתרגש מהעובדה הזו: לא  הערבים, לא האמריקנים ובעיקר לא המנהיגות בישראל. עד כאן, קיצור משמעותה של חוות הדעת שאפרים סנה, סגן שר הביטחון, שש לסייע בגיבושה.



הכלכלן נחום טביומי פרסם בגיליון "נתיב האחרון" חישוב מדוקדק של עלויות ה"התנתקות". על פי טביומי עלות גירושם של יתר היהודים שמעבר לקו הירוק על פי תקדים ה גירוש בקיץ 2005, עומד על למעלה מטריליון וחצי ₪ (המספר המדויק הוא 1,650,447,000,000).



מדובר בסכום העולה פי שלוש על כל התוצר הלאומי של ישראל, וכמובן שאין שום אפשרות לשלם אותו. ארה"ב לא שילמה אגורה שחוקה עבור גירוש יהודי קטיף, ובוודאי שלא תשלם סכום אגדי שכזה או מקצתו. משמעות הדבר פשוטה: "תוכנית ההתכנסות" ודו"ח בייקר, המשלים אותה, משמעותם גירוש כל היהודים שמעבר לקו הירוק, והפיכתם לפליטים ללא שום פיצוי או פתרון כל שהוא. בית המשפט הבין-לאומי בהאג כבר קבע שמי שמתיישב על שטח כבוש הינו פושע מלחמה, ומכיוון שישראל קיבלה בפועל את הטענה שמדובר בשטח כבוש, הרי שהמגורשים הינם כולם פושעי מלחמה, וממילא לא מגיע להם אגורה שחוקה אחת.



אל חצי מליון פליטי יש"ע והגולן שיתכנסו אל תוך גבולות הקו הירוק יתווסף זרם פליטי תש"ח: ה"פלסטינים", צאצאיהם, צאצאי צאצאיהם, וסתם אספסוף מוסלמי הבא לבוז בז. ברור שתהליך אימים זה משמעו חיסול מהיר של מדינת ישראל ללא יריית כדור אחת. כבר היום, מתנהלת ישראל ללא אינסטינקט הקיום הבסיסי של אורגניזם לאומי. כבר היום, רוב גדול של תושביה חשים זאת ואינם מאמינים בקיומה לאורך זמן. אך משום מה נראה כי הישראלים אינם קולטים את המחיר האישי שידרשו לשלם בשל השואה שמביאה עליהם בוגדנותם של מנהיגים כאפרים סנה.



כצפוי, התקשורת הישראלית כבר מאמצת את תוכנית בייקר בזרועות פתוחות. " ביצוע הדו"ח יעשה טוב לארה"ב, אבל הוא גם יעשה טוב לישראל...", מסבירה אורלי אזולאי, כתבת "ידיעות אחרונות" בוושינגטון. כמו בתהליך אוסלו, כמו בבריחה מלבנון, כמו ב"התנתקות" וכמו ב"התכנסות", התקשורת הישראלית ממהרת להריע לכריתת ענף יש"ע, גם אם ניסיון העבר וגם אם תמונת ההווה הפשוטה ביותר שהוצגה להלן מראים בבירור כי על הענף הזה יושבת המדינה כולה.



מסתבר שהבריחה מן הזהות היהודית, שנאת המתנחלים, והמאיסה בארץ ישראל התנכי"ת חזקים אצל אורלי אזולאי ודומיה, הרבה יותר מאינסטינקט הקיום הבסיסי.



אולם דומה כי הסיפור של אפרים סנה בוקע רקיעים חדשים של בוגדנות, רקיעים אשר לא שיערנום. סנה אינו סתם עוד איש שמאל הזוי, מדובר בסגן שר הביטחון של מדינת ישראל, אדם שקול ומחושב. את המשמעות הפשוטה של דו"ח בייקר שתואר לעיל, מבין היטב גם אפרים סנה. אך גם אם נניח שסנה מתקשה להבין את השואה שהוא מכניס את מדינתו לתוכה, גם אם הוא מאמין שמזכות השיבה יצא רק טוב לישראל, מדובר "עדיין" ברעיון הנדחה מכל וכל אפילו על ידי ממשלת אולמרט. אפשר אם כן לומר בפשטות שסגן שר הביטחון של מדינת ישראל בגד במדינתו בכך שעל פי הודעתו, סייע למדינה זרה בגיבוש מדיניות המוליכה להשמדת מדינת ישראל.



להגנתו ודאי יטען סנה כי ארה"ב אינה מדינת אויב, אלא להיפך: זו מדינה ידידותית ונאורה, וטוב שסייע בידה לסייע לנו... במילים אחרות: סגן שר הביטחון של מדינת ישראל אינו מאמין ביכולתה של ישראל להבין לבדה מה טוב לה. הוא מאמין שאמריקה מבינה טוב יותר מה טוב ליהודים, והוא נוטל לעצמו את הסמכות לעקוף את הממשלה שבה הוא חבר, ולפעול ישירות עם האמריקנים כדי לקבוע את גורלה של ישראל.





את תרבות הבגידה של המיעוט השולט בישראל, תרבות הבגידה המחסלת אותנו, יש להחליף בתרבות הנאמנות. אין לנו ברירה, אנו חייבים להחזיר את המדינה לעם ישראל

יהיו כוונותיו של סנה טובות ככל שיהיו, בגידה היא בגידה. ועד כמה שהדבר נשמע מדהים, אצל אפריים סנה "הכל נשאר במשפחה". אביו של אפריים, ד"ר משה סנה, שימש כשר בכיר בממשלת בן גוריון. אין זה סוד כי סנה האב היה מרגל רוסי, ובן גוריון ידע זאת. כשרצה בן גוריון להעביר מסרים לרוסים, הוא פשוט דיבר בנוכחותו של סנה האב. כבנו אפרים, גם משה סנה ראה במעצמת העל הרוסית וברוצח הגדול בהיסטוריה שעמד בראשה מבצר של נאורות מתקדמת. גם האב ראה בהשקפת עולמו השמאלנית האישית אידיאולוגיה הגוברת על הצורך בלויאליות כלפי מדינתו. גם הוא האמין שסיוע למדינה זרה הבוחשת בענייניה של ישראל ייטיב עם ישראל, ומצדיק פעולה עצמאית מאחורי גבה של מדינת היהודים הנחשלת.

בקיצור: גם האבא היה בוגד.



אלא שבישראל שולטת תרבות של בגידה, ולכן לא ניתן באמת לבגוד בה. כשם שפילגש אינה יכולה להלין פתאום על בגידת בן זוגה, כך גם ישראל אינה יכולה להלין על בגידתם כביכול של סנה, ביילין ודומיהם. המושג בגידה אינו רלוונטי במדינת ישראל, כי לא מדובר במהות שניתן בכלל לבגוד בה.



את תרבות הבגידה של המיעוט השולט בישראל, תרבות הבגידה המחסלת אותנו, יש להחליף בתרבות הנאמנות. אין לנו ברירה, אנו חייבים להחזיר את המדינה לעם ישראל.



מנהיגות יהודית נותנת בידך את הכלי לבצע את המהפך הזה, עכשיו זה בידיים שלכם.



בואו לכנס חנוכה של מנהיגות יהודית. ביחד, נחזיר את המדינה לעם ישראל.