בזכות פלאי הטכנולוגיה ניתן כיום לחבר מכשיר בגודל של אצבע לאחד השקעים במחשב למשך מספר דקות מועט, ולאחר מכן להסתובב עם אותו מכשיר ולהאזין לעשרות שעות של מוסיקה ושיעורים. גם אני נוהג לעשות שימוש בשיטה חדשנית זו ולהאזין בשעות הפנאי ובנסיעות לשיעורים המצויים באינטרנט. לאחרונה התחלתי להאזין לסדרה של הרצאות מפי חוקר היסטוריה שהינו גם רב ותלמיד חכם. במהלך אחת ההרצאות הוא סיפר סיפור שהדמות המרכזית בו הוא קרוב משפחתי. לצערי, לא רק שהסיפור מעולם לא קרה כפי שהמרצה תיאר אותו, המעשה לא היה מסוגל להתרחש שכן הוא סותר באופן מוחלט את האופי של אותו דמות מרכזית. וזאת, על אף שהוא הדגיש שלוש פעמים במהלך הסיפור ש"רבותי, הסיפור הזה אמת לאמיתה", ו"אני זוכר את הסיפור הזה כאילו שהוא אירע אתמול". מכיוון שכל ההרצאות ששמעתי עד כה מאותו מרצה הן בעלות אופי היסטורי-סיפורי, התחלתי לתהות עד כמה אני יכול לסמוך עתה על כל שאר הפרטים שלמדתי מסדרת ההרצאות.
היום, עם התפתחות והוזלת הדפוס והמצאת רשת האינטרנט בעלת האפשרויות הבלתי מוגבלות, אדם צריך לדעת שכל דבר שהוא מוציא מפיו יוכל למצוא את דרכו לכל בית על פני הגלובוס, וכל פתק שאדם כותב יכול להיות מופץ באין-ספור עותקים
לפני כשבע שנים הדפיס יהודי חרדי מבני-ברק ספר עם סיפורים שהוא שמע מפי אחד מ"הגדולים" של העולם החרדי. מכיוון שאני חובב מעשל'ך, רכשתי את הספר. כמוני עשו רבים, והספר נחטף והתפרסם מאוד. באחד הסיפורים בספר מסופר על "הראשון לשושלת בריסק", הרב יוסף בר סולובייצ'יק. הרב הוא ראש-ישיבת וואלאז'ין שנקרא לחקירה אצל חוקרי הק.ג.ב. החוקרים התרשמו מאוד מצדיקותו וחכמתו. לאחר קריאת הסיפור נזדמן לי לשוחח אודות הספר עם חבר חרדי, והערתי לו שזה מעט מצחיק לפרסם סיפור על חקירת רב על ידי הק.ג.ב, כאשר הרב נפטר יותר מחמישים שנה לפני שהק.ג.ב. הוקם. בן-שיחי ענה לי שהספר לא נועד למסור עובדות היסטוריות, אלא ללמד מוסר-השכל. לסיפור אכן יש מוסר השכל חשוב ללא קשר לעובדות ההיסטוריות. לאחר שנתקלתי בעוד סיפורים באותו ספר שהעובדות בהם היו מוטעות, הגעתי למסקנה שלא ניתן לסמוך על אף פרט מהסיפורים באותו ספר, ואם הסיפור לא התרחש כלל אזי יש לקחת בעירבון מוגבל גם את מוסר ההשכל היוצא מהסיפור.
האמונה היהודית מתבססת על כך שכל אחד מאמין למה שאבא שלו סיפר לו אודות יציאת אבותינו ממצרים ומתן תורה בהר סיני. אומנם, סיפורים אלו כתובים בתורה וניתן לקוראם שם, אבל בכל זאת התורה מדגישה שאמונתנו אינה מתבססת רק על זה שהסיפור כתוב בתורה, אלא גם על העברת האינפורמציה מאבא לבן ומרב לתלמיד. כך מצווה אותנו התורה: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", "והודעתם לבניך ולבני בניך – יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב". האמונה שלנו מתבססת על סיפורים ועל האמון הבסיסי שיש לאדם שמה שאביו או רבו מספרים לו זה אמת. מכיוון שמסירת ולמידת סיפורים הם ביסוד אמונתנו, אני רואה חשיבות מרבית במסירת דברים מדויקים לתלמידים, גם אם הסיפור נועד רק להעביר מסר וגם אם כך הוא יהיה פחות משעשע.
המשניות בפרק הראשון של פרקי אבות מסודרות על פי סדר השתלשלות התורה שבעל-פה. המשנה פותחת בשם החכם שקיבל מקודמו בשרשרת הקבלה, ומלמדת את האמירה של אותו חכם. לרוב האמירה היא קצרה ותכליתית. היוצא מן הכלל הם דבריו של אבטליון שמלמד אותנו: "חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל". אבטליון הוא היחיד בפרק זה שרואה צורך להוסיף אזהרה על המידה המוסרית שהוא מלמד. אי דיוק בדבריו של רב לתלמידיו מביאים לגלות, למיתה ולחילול שם שמים. הפיתוי הוא כנראה מאוד גדול, והצורך ללמד בעזרת שילוב פרטים משעשעים ומרתקים תמיד היה קיים, ולכן ראה אבטליון צורך לסטות מצורת הביטוי המקובלת ולהוסיף על דבריו את האזהרה החמורה.
על כל זה יש להוסיף עוד נדבך חשוב שהתחדש דווקא בימינו. האדמו"ר השישי של חב"ד, אדמו"ר הריי"צ, מסר אמרה שהיה נוהג לומר האדמו"ר השלישי, "הצמח צדק": "מילה הבאה בדיבור הוא ברבים. שבכתב – לפני העולם. שבדפוס – לדורי דורות". עד לפני כמה עשרות שנים, אכן היה הדבר כך. כשאדם דיבר עם חברו או עם תלמידיו הוא ידע שמקסימום אותו אדם שהוא מדבר עימו יוכל להעביר הלאה את הדברים, אבל בסך הכל יש גבול עד לאן יוכלו דבריו להגיע. גם כשאדם כתב לחברו הוא ידע שאומנם הגבול מתרחב מעבר לדברים הנמסרים בדיבור, אך בכל זאת יש גבול.
היום, עם התפתחות והוזלת הדפוס והמצאת רשת האינטרנט בעלת האפשרויות הבלתי מוגבלות, אדם צריך לדעת שכל דבר שהוא מוציא מפיו יוכל למצוא את דרכו לכל בית על פני הגלובוס, וכל פתק שאדם כותב יכול להיות מופץ באין-ספור עותקים. אם פעם רק ספר שבאמת היה ראוי לכך זכה לתפוצה חובקת עולם, היום כל אדם בעל אמצעים פשוטים יכול להפיץ כל דבר לכמעט כל מקום בעולם.
לאור המצב הזה, יש לאדם להעמיד מול עיניו פתגם משוכתב של אמרתו של הצמח-צדק: "מילה הבאה בדיבור, בכתב או בדפוס הוא לדורי דורות". לעולם לא תוכל לדעת להיכן יגיעו דבריך בעזרת הטכנולוגיה.