לאחר שבכפר מימון שיקרו ראשי מועצת יש"ע לאזרחים הרגישים והנחושים וטענו שבכוונתם לפרוץ את הגדר ולהציל את גוש קטיף, למרות שבפועל התקבלה החלטה מוקדמת בקרב "חברי השישייה" ומקורביהם (האחים ליברמן, ולרשטיין, ברחי, גולדשטיין וזמביש ) שלא עוברים את הגדר. הם מתכננים כעת מצגת שווא חדשה שמטרתה לייצב ולשקם את מעמדם המעורער בקרב הציבור ולזכות מחדש בעמדות הכוח וההשפעה.



אם זה יקרה והם שוב יזכו בשלטון, ובמידה שחלילה תתנופף על מפעל ההתיישבות חרב הגירוש והעקירה, הרי ששוב נראה שיתוף פעולה של ההנהגה עם מכונת הגירוש וסירוס ההמונים על ידי הנהגתם

אם זה יקרה והם שוב יזכו בשלטון, ובמידה שחלילה תתנופף על מפעל ההתיישבות חרב הגירוש והעקירה, הרי ששוב נראה שיתוף פעולה של ההנהגה עם מכונת הגירוש וסירוס ההמונים על ידי הנהגתם.

"העובדה המדהימה שבכפר מימון הוזמן קצין משטרה ללא מדים למפקדה של מועצת יש"ע, מצביעה על עומק שיתוף הפעולה" חשף בעז העצני בתחקירו על אירועי כפר מימון. לו יהיו אלה ראשי ההנהגה גם בפעם הבאה, הסיכוי הסביר הוא שההתיישבות תחרב וחלומם ההזוי של אדוני הארץ, להפוך את ישראל למדינת כל האזרחים, יקרום עוד וגידים.

תחקירים שלאחר מעשה מראים בהחלטות האומללות של ראשי יש"ע, דוגמת אי היציאה מכפר מימון את ראשית נפילתו של גוש קטיף, ואת שיתוף הפעולה של המועצה ורבניה עם מכונת הגירוש וסירוס ההמונים, כגורמים המרכזים שהביאו לחורבן.

חברי מועצת יש"ע מבינים שהם איבדו את אימון הציבור, ולכן הם רוקחים תרגיל חדש. בתוכנית: "בחירות דמוקרטיות" למועצה שכאילו יינתן בה ייצוג לכל הזרמים. אבל בדיקה מעמיקה מראה כי חברי המועצה שיריינו מראש רוב בשלושת הפורומים "הנבחרים", לעצמם ולעושי דברם, כך שבעצם נקבל את אותה הגברת בשינוי אדרת.

הבה נבחן את "הדמוקרטיה" של חברי המועצה ותועמלניהם. במועצה החדשה יכהנו 125 חברים, אבל לא כולם יבחרו בבחירות דמוקרטיות. 65 מתוכם כבר נבחרו על ידי "ועדה מסדרת", בה חברים חברי "השישייה" ויש להם בה רוב. למשל מתוך גוש קטיף נבחרו: הרב המחבק רפי פרץ והרב קמינצקי שדחה יוזמות למאבק בגירוש. ומי לא נבחר? ערן שטרנברג, הרב שרייבר רבה של כפר דרום ואחרים.“האופוזיציונרים" נבחרו גם הם בקפידה, כך שלא יהיו אנשים סוחפים או כריזמטיים מידי, כאלה שיודעים לחולל מהומות, כדי שלא ימרידו חלילה את חברי המליאה כנגד ההחלטות "הנכונות”.

שיטת "עלי התאנה" היא שיטה לא חדשה לחברי השישייה. הם השתמשו בטקטיקה דומה בגירוש גוש קטיף.

בתחקירו המצוין, על הדרך בה התקבלו ההחלטות בכפר מימון, כותב בעז העצני:



"בכפר מימון נחרץ גורלו של המאבק בגוש קטיף, והאירועים הדרמטיים שהיו שם ראויים לתשומת לב עקב חשיבותם. רעיונות כיצד ניתן לנצח במאבק נכתבו במאמרים ונאמרו למנהיגי יש"ע בעל פה ללא הרף, אך לשווא. ראשי יש"ע ניהלו את כל המאבק לבדם, כמעט ללא שיתוף פעולה עם גורמים מקבילים שלחלקם ניסיון רב, זאת בשעה שמולם ניצבות כל מערכות המדינה בגיוס מלא. כששיתפו אחרים לקראת סוף המאבק, נוצרה הרגשה כי היה זה לצורך שימוש בהם כעלה תאנה. את ההחלטות העקרוניות על כיוון המאבק קיבלו הם מראש בחוגם המצומצם, ותמרנו את ההתנהלות בשטח על ידי בחירת הדוברים נותני ההוראות.



ראשי יש"ע נסמכו על רבנים בכל צעד שעשו, אלא שהרבנים שנבחרו להורות את הדרך, את המטרות ואת הקווים האדומים, המותר והאסור, היו בעלי גוון מסוים מאוד

ראשי יש"ע נסמכו על רבנים בכל צעד שעשו, אלא שהרבנים שנבחרו להורות את הדרך, את המטרות ואת הקווים האדומים, המותר והאסור, היו בעלי גוון מסוים מאוד. הם הוזמנו לנאום על הבמות בהתאם למדיניות שאותה רצתה מועצת יש"ע לקיים ושידעה שעליה יורו אותם הרבנים. רבנים תקיפים יותר שימשו כקישוט בלבד או שזכו להתעלמות מנומסת".

ונחזור ל"בחירות" העומדות לפתחנו:

כשנשאלו חברי "השישייה": מדוע לא יבחרו כל ה-125 חברים בבחירות דמוקרטיות? הם ענו ש"אין זמן". מבדיקת רשימת 65 נבחרי הוועדה עולה בבירור שיש בתוכם רוב ברור של מקורבי ה"שישייה" ועושי דברם.  שישים הנותרים אמורים כאמור להיות נבחרי הציבור. האומנם?

בתוך שישים "נבחרי הציבור” שריינו חברי "השישייה" מקום ל-24 חברי המועצות ביו"ש, בטענה שהם כבר נבחרי הציבור. השאלה מדוע לא שוריינו מקומות לאותם 24, בין 65 נבחרי הועדה המסדרת, נותרה ללא מענה. בחשבון פשוט עולה אם כן, כי רק 36 מתוך 125 חברי המליאה יהיו אכן נבחרי ציבור, וגם אז לא ממש ברור איזה ציבור יבחר בהם. גם על מתן זכות הבחירה יש לחברי השישייה ומקורביהם השגות כאלה ואחרות.

ובכל מקרה זה לא ממש משנה, מאחר שברור שבתוך 125 חברי המליאה כבר יש לחברי השישייה רוב ברור ומובטח מראש.

125 “הנבחרים" יתכנסו פעמיים בשנה. האם ניתן להחליט החלטות משמעותיות בהתכנסויות כה קצרות?



תפקידם של ה-125 יהיה לבחור את ראש מועצת יש"ע והבשורה "הדמוקרטית" היא שהוא לא חייב להיות ראש מועצה. ההחלטות יתקבלו בשתי מערכות נוספות: הנהלה מורחבת ומזכירות. לא אלאה אתכם במרקם האנושי של הוועדה המורחבת שגם היא מכורה. נדלג ישר לחברי הנהלת המזכירות שם יתקבלו ההחלטות הגורליות והמשמעותיות. במזכירות יכהנו עשרה אנשים ובתוכם: 6 אנשי ציבור, 4 ראשי מועצות ונציג אמנה. במזכירות המצומצמת יכהנו שלושה חברי מועצות אזוריות בלבד. ביהודה ושומרון יש בסך הכל ארבע מועצות אזוריות, כך שמובטח ששלושה מתוך ארבעת ראשי המועצות האזוריות, החברים בשישייה, יכהנו במזכירות.



שאול גולדשטיין כבר הודיע שהוא לא מעוניין. נציג אמנה יהיה, קרוב לוודאי, זמביש. כך שנשארו מקומות לשישה "נבחרי המליאה", אבל כאמור גם בפורומים האחרים יש לחברי "השישייה" רוב. כך שגם הרוב שלהם במזכירות מובטח מראש.

ואם לא די בכך, יש את עניין התקציב. מאחר שלא מוגדרים מקורות התקציב של הגוף "הנבחר", השליטה בתקציב נשארת בידי חברי ה"שישייה" שידאגו שרק להחלטות "הנכונות" יינתן תקציב. הצעות אחרות ידחו בתואנות של חוסר מימון. 



כלומר, בסיכומו של עניין נפגוש שוב בראש ההרכב "הדמוקרטי" את מיודעינו המתעתעים והכושלים ממועצת יש"ע, מוקדי הכוח וההשפעה יישארו באותן ידיים. ובסך הכל נקבל שוב את אותה הגברת בשינוי אדרת

כלומר, בסיכומו של עניין נפגוש שוב בראש ההרכב "הדמוקרטי" את מיודעינו המתעתעים והכושלים ממועצת יש"ע, מוקדי הכוח וההשפעה יישארו באותן ידיים. ובסך הכל נקבל שוב את אותה הגברת בשינוי אדרת.

המשחק מכור וידוע מראש. אלא מה? הפעם תוצר מראית עין שהם נהנים מתמיכה ציבורית רחבה "מקיר לקיר", ומי שיתנגד למדיניותם התבוסתנית יואשם שהוא אנטי דמוקרטי וידחק לפינה. גופי הנהגה רעננים, מוסריים ולא מחויבים לממסד, דוגמת אלה שהובילו את העלייה לחומש, יסורסו, ישותקו ויוצאו אל מחוץ לקונצנזוס.

אי הצטרפות למהלך "כעלי תאנה" או כמריונטות אחרות והתנגדות לחוסר הדמוקרטיה שבו הוא קריטי. למהלכים ביו"ש יש השפעה עצומה על התודעה והמתרחש במדינה, ועל יכולתנו להחליף את השלטון העכור ולהנהיג את המדינה. אדוני הארץ מבינים זאת היטב, לכן הם דאגו לסרס ולטרפד את ההמונים בידי הנהגתם ולסרס את ההנהגה עצמה, מתוך הבנה שלמצעד מכפר מימון הייתה עשויה להיות תוצאה דומה למה שעשה מרטין לותר קינג.

ראשי מועצת יש"ע הפכו אותו למרטין לוזר קינג. האם ניתן לזה לקרות שוב?