ממשלת ישראל צריכה לחלוף מן העולם במהרה, כפי שהגשם המועט חלף הלך לו. לא מפני שניהלה באופן כושל את המלחמה, אלא למרות ניהולה הכושל. הממשלה הזו צריכה לשבוק חיים, לא מפני שלא הצליחה להשיב את החטופים (מטרה מופרכת מיסודה, לא יוצאים למלחמה בעקבות חטיפת חיילים), אלא מפני שהולדתה בחטא היוהרה וההונאה.

תחדל הממשלה הזו מלהתקיים מפני שאלפי יהודים מגורשים עזובים על נפשם בין גרוטאווילות ובין אבדון, ושר ביטחונה נלחם בחירוף נפשו על מאחז מיגרון או בית בחברון
הממשלה הנוכחית היא המשכה של ממשלות אשר רוח השלום והתבוסתנות שרתה עליהם ואשר מיעטה בהן את רצון הקיום. היא המשכה של מדיניות כוללת הטועה בהנחות היסוד שלה בדבר זהות האויב והאוהב. לעיתים נדמה שהתבלבלו היוצרות. הממשלה צריכה להחזיר נשמתה אל בוראה, הציבור, מפאת האשליה שהקומץ, כמה קילומטרים רבועים, ישביע את הארי, עשרים ושתיים מדינות ערב. הממשלה הזו, על יועציה, עומדת על משענת הקנה הרצוץ: לא עוד מלחמה, לא עוד שטח ולא עוד נשק, אלא סתם פרחים בקנה.

תיפח רוחה של הממשלה מפני שבראשה עומד האיש אשר עייף ממלחמות ומניצחונות (נאום בפני פורום יהודי בארה"ב, יוני 2005), ואשר שרת החוץ של הממשלה נשבעת לקדם תהליך, לא חשוב איזה, והיא אשר נשבעה אמונים לתנועת החירות הישראלית, נשבעת לשווא ולשקר למדינת אויב בין הירדן לים.

תחדל הממשלה הזו מלהתקיים מפני שאלפי יהודים מגורשים עזובים על נפשם בין גרוטאווילות ובין אבדון, ושר ביטחונה נלחם בחירוף נפשו על מאחז מיגרון או בית בחברון. על הממשלה הזו לחלוף לאלתר, מפני התיאבון המתגבר להתפרק מנכסי העם היהודי, נכסי הרוח ונכסי החומר המועטים שעוד נותרו לו. מפני שמעולם, אבל ממש מעולם, לא הוצגה בפני אזרחיה מפה בה נראית ישראל בפרופורציות הנכונות, חצי סיכה על מפת העולם.

על הממשלה הזו להתאדות מפני שפת החלקות והרמייה אשר בפי שריה, ומפני שגם גבורות הלוחמים בכל המלחמות יבאישו במדמנה המדינית-פוליטית, אך את תהילתם ינסו לקצור אל קירבם. ממשלת המחדל הזו מוכרחה לפנות מקום לטובים ממנה מפני שעם כלי מלחמה מצוחצחים לא מנצחים, אם רוח האומה לא שורה עליהם ואם רוח הניצחון והזכות על הארץ הזו לא טבועים בתוך הנוהגים בכלים ואלה המכוונים אותם.

על הממשלה להתכווץ כחור שחור הבולע את עצמו אל קרבו מפאת הבושה על אימוץ טרמינולוגיה אובדנית, שוויתורים כואבים הם ארוחת הבוקר והערב, כאשר העורב ממול הוא הרבה יותר מסתם זאב
על הממשלה להתכווץ כחור שחור הבולע את עצמו אל קרבו מפאת הבושה על אימוץ טרמינולוגיה אובדנית, שוויתורים כואבים הם ארוחת הבוקר והערב, כאשר העורב ממול הוא הרבה יותר מסתם זאב.

על הממשלה להתכנס אל עצמה ולהתנתק מעם אחת ולתמיד: על ראשיה, על שריה ועל יועציה.

ואם דברי אלה לא יסייעו בדבר, אז אולי דברי הנביא ישעיהו יעשו את הרושם הנכסף: "לכן שמעו דבר ה', אנשי לצון משלי העם הזה, אשר בירושלים. כי אמרתם, כרתנו ברית את-מות ועם שאול עשינו חוזה. שוט שוטף כי יעבר לא יבואנו, כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו".

לכו לכם, מבלי שוב.