דברי השגריר האמריקאי שבוע שעבר ביחס לסוכן הישראלי יהונתן פולארד היו מזעזעים בחומרתם. טוב שבעקבות המחאות השגריר התנצל, אולם כעת הגיע הזמן לשחרור פולארד כי בכך ארה"ב לא "תעשה לנו טובה", אלא פשוט תגלה יושר והגינות בסיסיים.
פולארד ששיבעים מבני משפחתו נספו בהשמדה באירופה, לא יכול היה לראות את החיפוי האמריקני על אמצעי ההשמדה ההמונית של הערבים נגד ישראל, ולכן הפך לסוכן רשמי של מדינת ישראל
פולארד מסר מידע בטחוני לישראל, אך לא ריגל נגד ארה"ב ובוודאי שלא בגד בה. המידע שמסר כלל פרטים על אמצעי לחימה (אב"כ) שפותחו בעיראק, איראן, לוב, וסוריה נגד ישראל ועל פיגועים עתידיים שמתוכננים נגד מטרות אזרחיות בארץ.
ישראל הייתה רשאית לפי החוק לקבל מידע זה, החיוני לביטחונה, בהתאם למזכר הבנה שנחתם בינה ובין ארה"ב בשנת 1983. אבל המידע נמנע מישראל בכוונה תחילה, כתוצאה מאמברגו בלתי חוקי על מידע מודיעיני שהוטל ע"י שר ההגנה דאז, קספר וויינברגר, וסמנכ"ל ה-CIA דאז, אדמירל בובי ראיינמן, שנטייתם הפרו-ערבית לא עלתה בקנה אחד עם מדיניות החוץ המוצהרת של ארה"ב. כך גם התעלם הביון האמריקני מהוראה חתומה של הנשיא רייגן להעביר את המידע החיוני לישראל.
פולארד ששיבעים מבני משפחתו נספו בהשמדה באירופה, לא יכול היה לראות את החיפוי האמריקני על אמצעי ההשמדה ההמונית של הערבים נגד ישראל, ולכן הפך לסוכן רשמי של מדינת ישראל. מסירותו להציל חיי יהודים הייתה המניע היחידי שלו. אפילו השופט, שגזר את הדין ושבהחלט לא התייחס באהדה למקרה, הכיר בעובדה שהוא היה אידיאולוג ולא רודף בצע ולכן הוא סירב להטיל עליו קנס כספי.
העונש המקובל על סוג בעבירה שעשה פולארד (העברת מידע למדינה ידידותית) הינו 2-4 שנים בלבד, כאשר מרגלים רבים שעשו כמוהו קיבלו אף פחות מכך. אבל מזכיר ההגנה בתקופה פרשת פולארד, קספר וויינברגר, היה הדוחף העיקרי לגזר מאסר העולם. פולארד מצידו הסכים לעסקת טיעון. הוא שיתף פעולה עם חוקריו בתמורה להקלה בעונש, אלא שוויינברגר קבע במזכר סודי לשופט, כי פולארד "גרם נזק רחב ובלתי הפיך לביטחונה של ארה"ב".
את הערכת הנזקים שגרם פולארד, הערכה שעליה הסתמך ויינברגר, ביצע מי שהיה אז ראש מחלקת מודיעין נגדי בסי-איי-איי, אולדריך איימס. אלא שאיימס, כך נתגלה ב-1994, היה מרגל סובייטי. על פי אנג'לו קודבילה, שהיה בזמנו יועץ בוועדת המודיעין של הסנאט, איימס הלביש על פולארד רבים מהנזקים שהוא עצמו גרם לביטחון ארה"ב וסוכניה בברית המועצות. בעקבות מעצרו של איימס, הסנטור דניס דה-קונסיני, שהכיר את כל החומרים על פולארד, אמר שהוא מסיר את התנגדותו לקציבת העונש. וויינברגר עצמו הודה בראיון לרגל פרסום זיכרונותיו ב-2002 ש"פולארד היה עניין קטן יחסית. הוא נעשה גדול יותר מהחשיבות האמיתית שלו".
הוא שיתף פעולה עם חוקריו בתמורה להקלה בעונש, אלא שוויינברגר קבע במזכר סודי לשופט, כי פולארד "גרם נזק רחב ובלתי הפיך לביטחונה של ארה"ב"מאז גילוי הבגידה של אולדריך איימס וסוכנים נוספים במערכת האמריקאית, שהוכיחה שפולארד חף מפשע בהאשמות העיקריות שיוחסו לו, ניסה יהונתן לערער על העוול שנגרם לו. עקב ייצוג משפטי מעוות, נמנעה ממנו טכנית האפשרות לערער למרות הראיות החדשות.
פסגת וואי הינה דוגמא בולטת לניצול שעשתה ארה"ב במקרה של פולארד. הן לפני והן במהלך המו"מ שנוהל בפסגת וואי בסתיו 1998 הבטיח הנשיא קלינטון לשחרר את יהונתן פולארד. פולארד היה הגורם בהא הידיעה לכך שההסכם של פסגת וואי הובא לכדי גמר. ברגע האחרון, כשעיני כל העולם היו ממוקדות בטקס החתימה של ההסכם, הפר קלינטון את הבטחתו.
ממש לאחרונה התבטאו גורמים מקצועיים בארה"ב שהגיע הזמן לשחרור פולארד, כמו ראש הסי.אי.אי. לשעבר ג'יימס וולסי שאמר: "כעת, לאחר שריצה עשרים שנה בכלא, דעתי היא שמאסר של עשרים שנים הוא די והותר. ויש להתחשב במערכת היחסים שבין ארצות הברית לישראל בתחומים הדמוקרטיים".
מצבו הבריאותי של פולארד הידרדר והחמיר במהלך השנים, ועתה הוא קשה ביותר. המערכת החיסונית שלו קורסת. הוא סובל מלחץ דם "מחוץ לסקאלה", כולסטרול גבוה, דלקת פרקים כרונית, גלוקומיה, התקפות קשות בכיס המרה, גידולים בסינוסים אשר לא ידוע אם הם שפירים או ממאירים, דימומים וסחרחורות, בחילות וכאבי ראש ועוד, עד כדי סכנת חיים.
בנובמבר 1995 העניקה ישראל לפולארד אזרחות ישראלית. ובמאי 1998 היא הכירה בו כסוכן מטעמה: "יונתן פולארד היה סוכן ישראלי אשר טופל על ידי מי ששימשו כבעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת – ל.ק.מ. (לשכה לקשרי מדע). לאור עובדה זו מכירה מדינת ישראל במחויבותה כלפיו ומוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך".
טוב שהייתה התנצלות של השגריר, אולם כעת אין זה מספיק. לאחר 22 שנה, כאשר מצבו של יהונתן קשה ביותר, הגיע הזמן לשחרור פולארד כמחווה לישראל. לא בחסד, אלא בזכותבהצהרה זאת הכירה ממשלת ישראל בגלוי ביהונתן פולארד כסוכן שפעל מטעמה, נטלה אחריות מלאה עליו וציינה את התחייבותה לפעול למען שחרורו והבאתו לישראל. לפני כארבע שנים אף חתמו 112 חברי כנסת על בקשת חנינה לפולארד, דבר שאיחד את כל כנסת ישראל.
טוב שהייתה התנצלות של השגריר, אולם כעת אין זה מספיק. לאחר 22 שנה, כאשר מצבו של יהונתן קשה ביותר, הגיע הזמן לשחרור פולארד כמחווה לישראל. לא בחסד, אלא בזכות.
דווקא עכשיו. זה הזמן שעל ראש ממשלת ישראל לדרוש מארה"ב את קיום הבטחתה ולשחרר את השבוי שלנו בארה"ב.