חלק מדין חינוך



"תנינא להא דתנו רבנן: האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות ויש אומרים אף להשיטו במים". הברייתא עוסקת בשני מצבי זמן של הבן: פרק הזמן הראשון הוא כשהבן קטן ואינו יכול לעשות את הדברים בעצמו, ופרק הזמן השני הוא כשהבן כבר גדול יותר ולכאורה יכול לדאוג לעצמו.



אבל מדוע מצווה הברייתא את האב להשיא אישה לבנו, ללמדו אומנות, להשיטו בנהר? תצווה התורה את הבן עצמו, והאב יהיה פטור. ולכאורה מה הברייתא באה בעצם ללמדנו?

התבוננות זו מעלה מיד את השאלה מדוע מחייבת הברייתא את האב בדברים שהבן יכול לדאוג להם בעצמו. מילא למולו, לפדותו וכדומה, אי-אפשר לצוות על הבן למול את עצמו כשהוא בן שמונת ימים או לפדות את עצמו כשמלאו לו שלושים יום (ואכן מלמדת אותנו הגמרא בהמשך כי אם האב לא מל את בנו הוא חייב למול את עצמו). אבל מדוע מצווה הברייתא את האב להשיא אישה לבנו, ללמדו אומנות, להשיטו בנהר? תצווה התורה את הבן עצמו, והאב יהיה פטור.  ולכאורה מה הברייתא באה בעצם ללמדנו? מה רוצה הברייתא להשמיע לנו כשהיא מונה את חובותיו של האב לבנו גם בזמן שהוא גדול ויכול לכאורה לדאוג לצרכיו?



חייבים לומר, כי ציוויים אלו הם חלק מדין חינוך שחייב האב בבנו ואינו יכול להעביר את האחריות לבן עצמו. אומנם יש והאב ממנה שליח כאשר אין ביכולתו לקיים את המצווה בעצמו,  אך גם במציאות זו השליח ממלא את שליחותו של האב ואינו פועל מתוך עצמו. זאת ועוד, נראה כי הגמרא רוצה ללמדנו ולהשמיע לנו משהו עמוק יותר, משמעותי יותר ומקיף יותר במערכת היחסים בין אב לבנו. ואולי אף רוצה הגמרא לכוון אותנו, הורים וילדים כאחד, לעשות מאמצים להגיע לאותו מקום במערכת יחסים מיוחדת וייחודית זו של אב ובן, מערכת יחסים מרתקת ומאתגרת כשנושא הנישואין הינו כותר הבא ללמדנו להיכן עלינו לכוון את מחשבותינו ומעשינו, מה צריכים להיות הרצונות והשאיפות שלנו בנושא ולהיכן צריכה להיות מכוונות הפנימיות שלנו. 



קצת נחת

"זה קרה כך לפתע, לא היינו כל כך מוכנים לאותו רגע ואולי ניתן לומר כי כן היינו מוכנים בתת מודע ליום הזה, אך כמעט ולא דיברנו על כך, לא אנחנו וכמובן לא עם הבן שלנו. למה? האמת איני יודע. לא היה נעים, הוא כבר לא ילד והוא כבר גדול, שיעור ד' בישיבה וקצין בצבא, ברוך השם, ועל הנושא הזה הוא משוחח בדרך כלל עם החברים הקרובים אליו. הוא פחות מערב אותנו ההורים, ואנחנו לא רוצים לגרום לו אי נעימות, לא רוצים ללחוץ ונותנים לו את המרחב שלו. כך גידלנו אותו כל השנים גם בשנות ההתבגרות בישיבה התיכונית וכך בעצם אנחנו מגדלים את שמונת ילדינו, וב"ה רווים נחת.



ואז במוצאי-שבת, כשבעלי ובני חזרו מתפילת ערבית, ניגש אלינו בננו ולחש לנו בשקט, שלא ישמעו שאר בני המשפחה, כי הוא נפגש עם בחורה כבר תקופה ארוכה והיא מאוד מוצאת חן בעיניו. הוא בירר עליה אצל חברים ואפילו היה איתה אצל הרב שלו, ובעצם הוא כבר החליט שהוא מעוניין להתחתן איתה, והוא מבקש כי מחר בערב ניסע לפגוש את ההורים שלה הגרים בחיפה. הם כבר יודעים מכל העניין ומחכים לנו מחר בשבע בערב להרים כוסית.

"מזל טוב", צהל בננו בשמחה בעוד בעלי ואני עומדים פעורי פה בולעים לשוננו ומתקשים להגיב למה שאנו שומעים.



דממה שררה בבית. בננו הסתכל עלינו מופתע ואינו מבין מה שקורה. וברוב תמימותו שאל אותנו: מה, אתם לא שמחים? כבר זמן רב אתם לוחצים עלי ושואלים: נו מה קורה? מה יהיה איתך? מתי כבר תתחתן? מתי נראה ממך כבר נחת? מתי נתחיל לראות את ההמשך שלנו? והנה עכשיו אני בא אליכם ואתם אינכם שמחים על הבשורה?





נראה לי שלא בכדי מצווה הברייתא על האב להשיא את בנו. נשואי הבן הם תמצית חייו של האב. איזה אב אינו מצפה לראות את בנו עומד תחת החופה עם בחירת ליבו?

דעו לכם, המשיך בננו לספר לנו ברוב תמימותו, כי היו לי התלבטויות מאוד קשות בעניין בחודשים האחרונים וב"ה אחרי הרבה תפילה, התייעצות עם חברים, עם רבנים ואפילו עם יועץ נישואין החלטתי שזוהי האישה שאיתה אני רוצה להקים את ביתי, בדיוק כמו שחינכתם אותי לאורך השנים וחלמתם על ההמשך שלכם.



עמדנו והקשבנו לבננו ולא ידענו האם לבכות או לצחוק, האם לשמוח או להיות עצובים. מצד אחד, ב"ה באמת לכך חיכינו כבר זמן רב ומצד שני, שאלנו את עצמנו היכן היינו אנחנו כל התקופה האחרונה שבה התלבט בננו? למה אנחנו היינו מחוץ לתמונה? וכי לנו אין מה לומר? וכי יש מי שמכיר את בננו טוב יותר מאשר אנחנו? עם כל העולם הוא הלך להתייעץ. ואנחנו, מה איתנו? מדוע הוא לא בא לשאול גם אותנו? וכי אין לנו מה לומר, מה להוסיף...?".



סיפור מהחיים בוודאי מוכר לחלק מהקוראים, ואולי אף ישנם כאלו המזהים את עצמם בסיפור הנ"ל, כהורים או כבנים.



ולכאורה לא מובן, מה כל כך כאב להורים. וכי בכל נושא שבו התלבט בנם בשנים האחרונות הוא בא להתייעץ איתם? וכי הכירו הם את כל ההתלבטויות של בנם בשנים האחרונות? מה קרה דווקא במקרה הזה שהרגיז את ההורים עד שהרגישו כל כך קשה בכך שנשארו מחוץ לתמונה ממש עד הרגע האחרון?



נשואי הבן כתמצית חיי האב

נראה לי שלא בכדי מצווה הברייתא על האב להשיא את בנו. נשואי הבן הם תמצית חייו של האב. איזה אב אינו מצפה לראות את בנו עומד תחת החופה עם בחירת ליבו? איזה אב אינו מתפלל כי בנו ימצא את שאהבה נפשו וביחד יקימו את ביתם בשמחה ובאהבה? יש בעמידה תחת החופה תחושה מסוימת שאני האב עשיתי את המוטל עלי, הבאתי את בני עד לכאן, הבאתי אותו עד למקום ממנו הוא ימשיך לבד וממנו הוא ימשיך אותי, את ביתי שלי, אותנו.

אותם רגעים של עמידה תחת החופה מהווים מבחינה מסוימת תמצית חייו של האב אליה היו מכוונים כל מעשיו והשתדלויותיו לאורך כל השנים מרגע הולדת בנו ועד עתה. כל החלומות, התקוות, התפילות מנוקזות אל נקודת זמן אחת מלאת חיים. מובנת היא ציפייתו של האב, ציפיית ההורים, כי בנם ישתף אותם במהלך כה משמעותי בחייו, חייהם, מהלך בעל השלכות רבות לעתידו, עתיד המשפחה כולה, השלכות כמעט בלתי ניתנות לשינוי.





תהליך בחירת בן או בת זוג הינו עניין מאוד אינטימי המעורר הרבה מחשבות, רגשות ותחושות עמוקות אצל הבן או הבת, ומפגיש אותם עם עצמם במקומות שבדרך כלל לא הכירו עד עתה

אכן, פעמים רבות אין כמו ההורים המכירים את ילדם ויכולים לייעץ לו לא מעט בתהליך בחירת בן הזוג. אין כמו ההורים בעלי ניסיון לאורך שנים, גם מתוך מה שעברו הם בזוגיות שלהם ממנה הם יכולים להקיש על ילדם, ללמד אותו מתוך מה שעבר עליהם ובמיוחד לאור העובדה המוכרת כי בדרך כלל בוחרים בן-זוג שלו תכונות חיוביות ושליליות זהות לנטיות של ההורים. ואם אנו ההורים מכירים בעובדה פסיכולוגית זו, יש ביכולתנו לעזור לילדנו להגיע לנישואין ממקום מודע יותר, לסייע להם לשים לב לנקודות משמעותיות היכולות להקל עליהם את הזוגיות שלהם בעתיד.

מובנת מאוד הרגשת ההורים ורצונם כי ילדם ישתף אותם ברמה זו או אחרת במהלך בחירת בן או בת הזוג ולא להגיע למצב בה הבן מודיע להוריו: "החלטתי להתחתן עם....".



יחד עם זאת צריך לשים לב לנקודה נוספת. תהליך בחירת בן או בת זוג הינו עניין מאוד אינטימי המעורר הרבה מחשבות, רגשות ותחושות עמוקות אצל הבן או הבת, ומפגיש אותם עם עצמם במקומות שבדרך כלל לא הכירו עד עתה. נושאים רבים שעד היום לא היו מדוברים כלל הופכים לפתע לנושאים מרכזיים המעסיקים אותם בצורה מסודרת ושאינה מסודרת. נושאים מחשבתיים ורגשיים שעד עתה לא היו מדוברים אצל חלק גדול מהם, הופכים לפתע לנושאים עליהם מדברים, מתכוננים ואף לומדים באופן מסודר.

לא יתפלא הורה שעד לאותו זמן לא היה רגיל לשוחח עם בנו על נושאים עמוקים ומשמעותיים הקורים בחייו, כי דווקא עכשיו, ברגע מאוד אישי, אינטימי ומשמעותי יתחולל השינוי וכל מה שלא קרה במשך שנים עד עתה יקרה עכשיו. קשה מאוד לצפות מהבן או מהבת שעד עתה לא היו רגילים לשבת ולשוחח עם הוריהם על נושאים עמוקים, אישיים העומדים ברומו של עולם מבחינתם, שלא היו רגילים לשתף את הוריהם בהתלבטויות ובחיבוטי הנפש שלהם, כי דווקא עכשיו יתחולל השינוי ללא כל הכנה מוקדמת רק בגלל שההורה רוצה.

הורים חייבים להכין את הקרקע לרגע זה לאורך כל השנים שבהם הם מגדלים את ילדיהם, מלווים אותם ומחנכים אותם לאורך שנות הילדות, הנערות וההתבגרות. יחד עם זה, גם הורה אשר יש לו קשר טוב עם בנו, קשר של התייעצות ושיחות בנושאים אישיים שונים, חייב להיות רגיש כלפי בנו ולקבל את הסינון שיסנן בנו בהתייעצות עימו לקראת חתונתו. סביר מאוד להניח כי בפרטים מסוימים הקשורים לכל המהלך יעדיף הבן להתייעץ דווקא עם איש מחוץ למשפחה ולא עם אביו או אימו, ונראה לי כי אפשר לראות מציאות זו כמציאות נורמאלית, לקבלה ולחיות עימה בשלום.



לפעמים חלומות מתגשמים... דרך הבן

לכל אדם ישנם חלומות בנושאים שונים ומגוונים. ישנם חלומות שאותם הוא מצליח לממש, להגשים ולהביא לידי ביטוי וישנם כאלו הנשארים בגדר חלום, שאיפה, מקום טוב שאליו הוא "בורח" ברגעים קשים ומקבל כוח ואנרגיה להמשיך את "מסע" חייו. לעיתים ישנם הורים המשליכים על ילדיהם את מה שהם לא הצליחו לממש ומצפים שילדיהם יממשו את חלומותיהם שלהם. הדבר נכון בכל מישורי החיים ולעיתים גם בקשר למציאת בן או בת הזוג של ילדם. ההורים צריכים זהירות רבה בשעה שהם באים לעזור ולסייע לילדם במהלך בחירת בן זוגם שלא ישליכו עליהם את הציפיות שלהם מעצמם, ציפיות שלא התמלאו ולא מומשו ולהורים נראה שהדבר מתאים לילדם גם אם באמת אין זה נכון כלל. ההורים צריכים לשים לב ולהיות רגישים לאופן שבו הם ניגשים ומייעצים לילדיהם האם הם באים ממקום טהור ונקי או שמא הם מעורבים רגשית עד כדי כך שהדבר מפריע להם להפעיל שיקול דעת אמיתי ונכון.



זאת ועוד, על ההורים לזכור ולדעת כי נושא זה של בחירת בן זוג הינו נושא המצריך לימוד ולא כל הורה בעצם היותו הורה יכול לייעץ לבנו בעניין זה. אומנם ישנם אנשים בעלי אינטואיציה גדולה והבנה עמוקה בנפש האדם וגם בלי לימוד יכולים לעזור לילדם ולייעץ להם. מאידך עלינו לזכור ולדעת שלא לכל אחד ניתן הכישרון והיכולת הזו. תורה שלמה היא, ולימוד והתבוננות היא צריכה, כיצד באמת בוחרים אנו את בני זוגנו. נראה לי כי כל הורה צריך להכיר את עצמו ולדעת היטב במה ועד כמה הוא יכול לייעץ לבנו, ולעיתים חובתו כהורה תהיה לדרבן את בנו שילך להתייעץ עם איש מקצוע, מי שלמד את הנושא ומכיר את מכמני הנפש של בני הנעורים.





על האב מוטלת האחריות לבנות לאורך השנים מערכת יחסים מתאימה שבה מתקיים מפגש ושיח בינו לבין בנו בנושאים שבהם מתאים לבן לשתף את אביו

ההורים צריכים לזכור כי לעיתים דווקא הסתכלות של איש מקצוע חיצוני אשר אינו מעורב רגשית ולו ידע מקצועי, הבנה ויכולת התבוננות מהצד יכולה להפחית את המתח הקיים ממילא ולסייע רבות במהלך כולו.

לסיכום: פרק משמעותי הוא בחייה של משפחה כאשר אחד מילדיה מתכונן ונערך לקראת הקמת ביתו. פרק משמעותי להורים, לילד ולמשפחה כולה. יש ותקופה זו, עם הלחצים והמתחים שהיא מייצרת תעורר ויכוחים, כעסים ועצבנות אצל הנוגעים בדבר, ויש ותקופה זו תגדיל ותעצים את הקשר של כל בני המשפחה למרות המטלות והמשימות המעשיות והרגשיות המלוות את התקופה. בידם של ההורים ושל בנם לקחת את התקופה לכאן או לכאן, והאחריות לדעתי נופלת על שניהם, גם אם מובן מאליו שאצל ההורים האחריות גדולה יותר.



חוסר ידע מקצועי, מעורבות רגשית גדולה של ההורים, השלכת חלומות ומאוויי נפש של ההורים שלא מומשו על ידם, נגיעה בתחום מאוד אינטימי שעד היום היה אסור ומנוע מלעסוק בו, סיבות אלו ונוספות יכולות להוות מחסום בקשר בין ההורה לבנו, מחסום אשר ימנע או יצמצם באופן ניכר ומשמעותי את התייעצותו של הבן עם אביו בזמן בו הוא נפגש עם בחורה לצורך היכרות לקראת הקמת ביתו.



יחד עם זה, צריך הבן לזכור את גודלו של זמן זה גם לאביו, זמן המנקז אליו את תמצית חייו והשתדלותו של אביו לקראת רגע גדול ומשמעותי גם בעבורו וממילא מובנת צפייתו של האב לקשר עמוק יותר עם בנו, קשר אשר יוליד התייעצות אמיתית גם מתוך ניסיונו האישי של האב והיכרותו העמוקה עם בנו.



על האב מוטלת האחריות לבנות לאורך השנים מערכת יחסים מתאימה שבה מתקיים מפגש ושיח בינו לבין בנו בנושאים שבהם מתאים לבן לשתף את אביו. עליו להיות קשוב לרחשי ליבו של בנו, להיות רגיש למה שעובר על הבן ולצרכיו המיוחדים. כל זה ועוד יקדם את הקשר בין אב לבנו, קשר אשר יכול לפתוח צוהר גדול למערכת יחסים אחרת, מערכת יחסים של דיבור, הקשבה ואמון הדדי אשר יכול להוליד בבוא העת גם התייעצות של הבן עם אביו בתקופת היכרות, טרום נישואין.



אין לי ספק כי הורים אשר מכוונים מטרה ברורה ומוגדרת לאורך השנים כמפורט לעיל, כשיגיעו לפרק זמן זה בחיי ילדיהם יהיה לכולם קל יותר ונעים יותר, להורים ולילדים כאחד.

מתוך העלון "קומי אורי".