הנביא הושע בסגנונו הטלגרפי מתנבא מילים קשות על אנשי ישראל: "זובחי אדם - עגלים ישקון". משמעות הביטוי הוא: מי שזובח בני אדם - נושק לעגלים או להיפך: אין הם מרגישים סתירה בין השניים: להרוג בני אדם ולנשק לעגלים. יכול להיות אדם שרגיש מאד לזכויות בעלי החיים, אבל אכזרי ביותר על אחיו בני האנוש.
נזכרתי בפסוק הזה כשקראתי שיוסי ביילין מתלונן על הפגיעה בטבע ובנוף של חבל לכיש, בהקמתם של ישובים חדשים לעקורי גוש קטיף. הריאות הירוקות והמערכת האקולוגית של בעלי החיים באזור מטרידים את מנוחתו.
אלף וחמש מאות משפחות, כשמונת אלפים נפש, עומדים וממתינים לבתי הקבע שלהם. לפני כשנתיים, בעידודו ובתמיכתו של ח"כ ביילין, הם נגררו מבתיהם ומקהילותיהם בכוח וללא כל התחשבות. המדינה, שידעה לתכנן כל פרט בעקירה, לא תכננה אף לא ישוב קבע אחד, לא מקומות עבודה חלופיים, לא בתי ספר ולא גני ילדים. תושבי גוש קטיף פשוט נזרקו לבתי מלון, מדרגה שלישית, ללא מסגרת משפחתי או קהילתית. גם רכושם, ממה שהספיקו לארוז, אוחסן הרחק ללא גישה אפשרית.
העקורים סבלו מהתפרקות התא המשפחתי, מחרדות וממקרי גירושין. רבים מהם מובטלים עד היום, ואחרים סובלים מקשיי הסתגלות קשים ביותר. מקרים קשים של עבריינות נוער ושל מצוקות נפשיות נרשמו בקרב העקורים, תופעות שנעדרו מביניהן בעבר לחלוטין. אין מנוחה לאנשים האלו, רבבות של עקורים במולדתם. בתי הקרווילות שהמדינה העניקה להם, אחרי חודשים מורטי-עצבים בבתי המלון, מתפוררים ואין מי שיתחזק אותם. התשתיות גרועות ומסוכנות למבוגרים ולילדים. אין תנאים בסיסים.
מאז עקירתם, לא ראו העקורים רסיס של תקווה לשקם את חייהם. המדינה התמהמה, גררה רגליים, גירדה בפדחת, הסתבכה בבירוקרטיה של עצמה ולא קידמה את ישובי הקבע. הגירוש בא בקלות, אבל השיקום נמשך שנים.
עתה, כשסוף סוף נראה כי תבוא מעט מנוחה לאומללים הללו, כשכבר הם לא 'מתנחלים' חסרי זכויות אדם וכשנראים באופק מעט ישובי קבע, חרד יוסי ביילין שמקומות הקינון של שפני הסלע והגיריות ייפגעו ושיהיו קצת פחות מרבדי כלניות וסביונים, סירות קוצניות וניריות.
הוא אומנם יוצא ידי חובה וקורא לפתרון סבלם המתמשך והבלתי יאומן של העקורים, אבל מציע לשכן אותם בערים ובישובים קיימים. ביילין טוען שלמתנחלים, גם אלו שכבר אינם כאלו, לא מגיע מה שמגיע. לכל מי שהרשויות הוציאו אותו מביתו: שיקבל, לפחות, מה שהיה בידו עד שהממשלה החליטה מה שהחליטה.
אולי יעברו העקורים ניתוח לשינוי זהות ויהפכו להרדופים וסנוניות, ובאוזני כולנו תהדהד אזהרתה של נעמי שמר מפני העדפת בעלי חיים על סבלות-אנוש:
"רק עלי עוד לא שמו שלט,
מסביב אין לי כל גדר!
לו הייתי נאמר - איילת,
אז היה מצבי אחר!".
הוא שאמרנו: זובחי אדם - עגלים ישקון.