המדינה היהודית שוב נמצא על פרשת דרכים: שר הביטחון שלה מתיימר להיות בעל ניסיון, אבל הדברים נראים יגעים למדי. פעם הוא הבטיח לנו "צבא קטן וחכם", אולם מה שקיבלנו בסוף הקדנציה שלו כרמטכ"ל היה צבא גדול ומסורבל ולא יעיל, ובעיקר עצלן. קציניו הבכירים התגייסו לטובת "תהליך אוסלו" השגוי, אם לא לומר ההזוי, תוך שהם מלהגים דברי הבל  ומנגבים את הרוק מעל פניהם ומציגים אותו כטיפות של גשם.



דבר אחד ברור: הירי של הקטיושות לעבר קריית שמונה והירי של הקסאמים לעבר אשקלון ושדרות ומקומות אחרים בנגב לא ייפסק רק בגלל שהערבים ייבהלו מאהוד ברק

אחר כך אהוד ברק כבש את כס ראש הממשלה, אבל את הפיאסקו שהוא השאיר אחריו כבר אי אפשר לשכוח. לא לשכוח ולא לסלוח.

עכשיו אהוד ברק, המתחדש עלינו לרעה, שוב יצטרך להרבה מילים "מכובסות". מקורביו ייאלצו לעבוד שעות נוספות. קודם כל, כדי להסביר ל-כ-ו-ל-נ-ו למה צה"ל ממשיך "להתאפק" ולמה תוכניות "ההתכנסות" ממשיכות להיות חלק מסדר יום מדיני-פוליטי גם ברמת הגולן וגם ביהודה ושומרון.

דבר אחד ברור: הירי של הקטיושות לעבר קריית שמונה והירי של הקסאמים לעבר אשקלון ושדרות ומקומות אחרים בנגב לא ייפסק רק בגלל שהערבים ייבהלו מאהוד ברק. הם יודעים בדיוק מי ומה החליף את עמיר פרץ. לא אסטרטג מבריק, ואפילו לא משהו שדומה לזה. סתם פוחז שכבר הספיק להבטיח לערבים את כל "הגדה המערבית" ואת מחציתה של ירושלים, ואפילו חלקים בחבל לכיש ובחולות חלוצה תמורת אי-אלה פירורים שיישארו בידי היהודים ממזרח לקו הירוק. פשוט מפחיד איזה נזק יכול אדם אחד לגרום למפעל הציוני.

ועוד דבר אסור לשכוח: אהוד ברק זכה מן ההפקר בתפקיד שר הביטחון. תרבות "הארגזים והאנוסים" שעליה הוא הלין רק לפני כשנה ומשהו, כשעמיר פרץ  ניצח אותו בפריימריס של מפלגת העבודה, שוב שלטה ברמה. זיופים אין ספור בקלפיות. ערבים שמצביעים לפי דרישת ראש החמולה ללא שום קשר לשום דבר, אלא רק להבטחות ולהטבות שהבטיח ה"ראיס" פואד: תמיכה של אופורטוניסטים, הרבה טרמפיסטים פוליטיים ולא מעט שקרים והסתתרות מאחורי קבוצה גדולה של חסרי-בית אידיאולוגי. כלום מכל זה לא הפריע הפעם לאהוד ברק.



הדברים נאמרים בהרבה כאב ולא מתוך רצון לקנטר. בחירות לא תתקיימנה בעתיד הנראה לעין. ולמעשה, אנו צפויים כנראה לסבול את ממשלת השחיתות עוד לא מעט זמן

הרבה אוויר חם ושתיקות ממושכות. אף אחד לא ממש יודע מה מסתתר בתוככי ראשו של מי שחטף, ממש כך, את הכיסא מתחת לישבנו של עמיר פרץ או כמה הוא הרוויח בדולרים מאז שהוא ברח מדרום לבנון על ידי נסיגה חפוזה ולא שקולה שגרמה לנזק בלתי הפיך למדינת ישראל ולמאות הרוגים ואלפי פצועים ונכים. גסות רוח תמיד הייתה חלק מאורחותיו וגם ארוגנטיות דוחה, לא נעימה ומדיפה ריחות לא טובים. וזה האיש שאמור להוביל את המאבק נגד הטרור האסלאמי. זה המנהיג שאמור לשכנע אותנו שהוא יודע מה הוא עושה ולאן הוא מוביל אותנו, את כ-ו-ל-נ-ו.

הדברים נאמרים בהרבה כאב ולא מתוך רצון לקנטר. בחירות לא תתקיימנה בעתיד הנראה לעין. ולמעשה, אנו צפויים כנראה לסבול את ממשלת השחיתות עוד לא מעט זמן. ואהוד ברק הוא בהחלט חלק ממנה, אלא אם כן הוא יחשוף ברבים את מה ואת מי הוא שירת בשנים שחלפו, מאז שהוא גורש מכס ראש הממשלה בבושת פנים לאחר שנה וחצי בלבד, תוך שהוא נאלץ לנדוד למדינות הים...

הקטיושות שנפלו בקריית שמונה, בימים שבהם אהוד ברק מקבל את שרביט שר הביטחון, הן סמליות במיוחד. הן באו להזכיר לנו כיצד זה קרה שבגבולנו הצפוני שורצים ממש על הגדר ארגוני טרור ומה יקרה, חלילה, אם נבקש לסלק בכוח את ממשלת החמאס מגבולנו הדרומי.