בחודש הקרוב עומדת החברה הישראלית בפני מהפיכה אמונית. מצד אחד עוד מהפיכה מיני רבות העוברות על החברה הישראלית ומצד שני מהפיכה מסוג חדש, כזו שלא ידענו קודם.
כבר די ידוע שבפריימריס הקודמים שנערכו בליכוד בתחילת 2006 קיבל משה פייגלין כ- 13% מקולות הבוחרים. מה שפחות ידוע הוא שכשליש מבוחריו היו ליכודניקים "רגילים", כאלה שלא התפקדו דרך מנהיגות יהודית. על פי המגמות המסתמנות כבר בשלב זה, מתברר שבבחירות הקרובות צפוי פייגלין לקבל 40% ואף יותר מסך הקולות שלו מליכודניקים כאלה. אומנם חלק מתומכי סילבן שלום לשעבר עשויים להישאר בבית, אך בהחלט כבר ברור לחלוטין שרבים יבואו להצביע פייגלין.
על פי המגמות המסתמנות כבר בשלב זה, מתברר שבבחירות הקרובות צפוי פייגלין לקבל 40% ואף יותר מסך הקולות שלו מליכודניקים כאלה
בעיניי זו מהפיכה, מאחר שהתקשורת מנסה להכתים את פייגלין כימני קיצוני, כזה שהליכודניק הממוצע יברח מפניו. אך עם כל הקושי לקבל מספרים ועובדות, הגיע הזמן להתמודד איתן ולהבין את משמעותן. משמעות הנתונים הללו היא שליכודניקים רבים יתנו את קולם לפייגלין, למרות ואולי דווקא בגלל הפחדות התקשורת. הליכודניק אומר: "אם התקשורת העוינת והאנטישמית הזו מנסה להפחיד אותי ולהחליט בשבילי נגד הערכים הכי בסיסיים שלי של מסורת וכבוד לאומי, אז אולי זה באמת מה שטוב לי? לראשונה בהיסטוריה הישראלית מאז קום המדינה, יתכן ומועמד אמוני יבחר בעיקר בזכות חילוניים ומסורתיים ולא רק על ידי דתיים.
שואלים אותנו: "ואם תקבלו 25% או 30% מהקולות, אז מה הרווחתם בזה. הרי ממילא נתניהו ינצח?". מה זה משנה כמה אחוזים יקבל פייגלין? אז רבותי, זה משנה ועוד איך שזה משנה כי אנחנו רצים למרחקים ארוכים ואנחנו חושבים גם צעד אחד קדימה. אם יזכה אותנו ריבונו של עולם בניצחון בפעם הבאה שייערכו פריימריס, אז כדאי שבבחירות הללו יקבל פייגלין כמה שיותר קולות והישג של 25% או 30% הוא כבר בהחלט ריאלי. כדוגמא הפוכה להתקדמות בטוחה ואמיתית בדעת הקהל, קחו את עמיר פרץ... הוא אומנם כבש בסערה את ראשות מפלגת העבודה, אך באותה מהירות גם סולק מראשות המפלגה ובבושת פנים לא מעטה.
אפילו עמי איילון שהוביל במרוץ, הפסיד בעקבות אותה חבירה של פרץ אליו. לכן, קפיצות גדולות מדי אינם מתאימות לתודעה הציבורית הישראלית. אומנם אם יזכה אותנו ריבונו של עולם בניצחון, למרות חוסר מוכנותנו, אני מתפלל שנצליח לעמוד במשימה שלא כמו התנהגותנו למשל עם המתנה הנפלאה שקיבלנו בעקבות "מלחמת ששת הימים".
אפילו עמי איילון שהוביל במרוץ, הפסיד בעקבות אותה חבירה של פרץ אליו. לכן, קפיצות גדולות מדי אינם מתאימות לתודעה הציבורית הישראלית
בכלל, קפיצות גדולות במציאות השוברות את חוקי הטבע אינן מצביעות על מצב בריא, אלא להיפך. חז"ל אומרים על מי שנעשה לו נס: "כמה גרוע אדם זה", כי נס נעשה למי שלא מסוגל לעזור לעצמו לבד ונזקק שהקב"ה יושיעו. אומנם כשמקבלים מתנה ובוודאי כאשר נעשה נס אנחנו מודים ומשבחים, אך לכתחילה עדיף שנתקדם בקצב הנורמאלי של עם ישראל.
מכאן נובע שכל אחוז נוסף שיקבל פייגלין, בהכרח יביא לחיזוק התודעה האמונית בישראל ולהוכחת הריאליות של מנהיגות יהודית. לכך יכולים לסייע גם אנשי המפד"ל והאיחוד הלאומי, כי הרי ברור שגם הם מאמינים בחשיבותה של מנהיגות יהודית כזו או אחרת למדינה שתחזק את הזהות היהודית ואת הקשר אל הארץ ואל המסורת. מנגד, לכל החלשה של המחנה האמוני בליכוד עלולות להיות תוצאות הרות אסון, מאחר שלא יהיה בכוחו לבלום את הנטייה המוכרת של ראשי הליכוד בעבר, לפזול כלפי ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה בעידודן המסיבי של מערכות המשפט והתקשורת. כדי להביא את בשורת התודעה האמונית לציבור הישראלי אנו זקוקים לכל אחד ואחת.
"מי שפעל עם אל, יבוא ויטול שכרו".