דברים שאמרתי על הקבר ביום השנה ליודה אחי. הוא נפל בי"ב אב והוא בן 27.
יודהל'ה, אחי הטוב, אהוב ליבי:
כבר שנה מאז שהתגלה לך הסוד, סוד ההעלמות, סוד החיים שאחרי החיים. הסוד שהוא כאילו הנסתר מכל, החבוי, הלא נודע, אבל בעצם מתגלה לכולנו
כבר שנה מאז שהתגלה לך הסוד, סוד ההעלמות, סוד החיים שאחרי החיים. הסוד שהוא כאילו הנסתר מכל, החבוי, הלא נודע, אבל בעצם מתגלה לכולנו.
איך זה שם אחי? ומה אתה עושה כל היום? ואת הבדיחות שלך אתה מספר גם במרומים? כאן על פני האדמה לא כזה מצחיק שתדע. יש גם שמחה ואופטימיות, אבל אותם אלה שהביאו למותך המיותר ממשיכים למשוך בחוטים, ובציניות הלעגנית שלהם הגדירו את המלחמה כ "חלום רחוק".
צר לי אחי. נמשך גם האידיוטיזם של הציבור שלנו שממשיך להיות עבד של מושכי החוטים.
לא עוצרים. לא אומרים לא. לא מסרבים כשצריך. משחררים רוצחים, ואנחנו ממשיכים לצעוד בסך. מתכננים את הגירוש הבא, ואנחנו אלה ששומרים במחסומים שיאפשרו את הגירוש (רמון יצא בתוכנית מזוויעה חדשה, וכותרות העיתונים מזמרות על ייבוש ההתנחלויות - הוכחה מכאיבה וניצחת לכל אותם שמספרים לנו ש"הלקח נלמד", ושהכל מעכשיו יהיה אחרת).
תאר לך, אחי הטוב, מה היה קורה לו היינו אומרים לא. לו הכתומים שרצים מיוזעים לסיירות היו עוצרים, משליכים את הנשק ומתיישבים בכיכר עד שהמוסר יחזור לשלוט. תאר לך שטובי הבנים היו מודיעים שכל עוד משחררים רוצחים, הם שוברים את הכלים ולא משחקים. הרי רק אתמול חירפו את נפשם ואיבדו חברים כדי לתפוס את הרוצחים, ומחר הם שוב יישלחו אל מול אותם משוחררים, המחומשים על ידי השליטים הריבונים והטוטאליטארים של מדינת ישראל.
תאר לך אחי שטובי הבנים היו אומרים לא. הרי למחרת שום רוצח לא היה משוחרר. בסירובם הם היו מייצרים תודעה שמתבצע פשע. סרבנות לא הורסת את הצבא וגם לא את המדינה, אבל ציות עיוור כן. הסרבנות מייצרת תודעה שמבוצע פשע. היא כלי להחזיר את המוסר, ולהציל חיים ממוות מיותר. וכשמספיק אנשים מבינים את זה, ניתן להפסיק את הזוועה.
צר לי אחי. לך ולי הייתה שפה משותפת בעניינים האלה. הייתה לנו הבנה משותפת. היה בך חופש מחשבה, עצמאות ושפה משלך. לא הרכנת ראש ולא נכנעת, לא לתכתיבים של אדוני הארץ וגם לא לתכתיבי חלק מהרבנים שממשיכים להיות עבדים, אחי הטוב.
אתה ידעת לעצור ולסרב. המוסר בער בעצמותיך, היה נר לרגליך וזרקור לעיניך היפות והטובות.
אז מה אחי, גם שם מצטערים עלינו או שמשם רואים הכל בעיניים טובות ואופטימיות?
פעם חיינו במקביל, אתה ואני. אתה היית איפה שהוא בעולם, ואני בדרכי, ונפגשנו מידי פעם. עכשיו כשכבר אין לך דמות הגוף, אני מרגישה שאתה מלווה אותי תמיד. אין יום ריק ממך. אין כמעט שעה ריקה ממך, אבל זה לא בקטע מלנכולי או טרגדיה. זה דווקא נעים כזה לגלות אותך באיזה מקום שהוא דק יותר מהמציאות.
חנן אמר לי שיש ידיעה כזו שכשאדם הולך הוא לוקח איתו את כל הזיכרונות שלו מהעולם זה, וזה בדיוק גם מה שהוא משאיר אחריו. ואתה אחי השארת כאן המון אהבה, וזה גם מה שלקחת איתך
חנן אמר לי שיש ידיעה כזו שכשאדם הולך הוא לוקח איתו את כל הזיכרונות שלו מהעולם זה, וזה בדיוק גם מה שהוא משאיר אחריו. ואתה אחי השארת כאן המון אהבה, וזה גם מה שלקחת איתך. הלכת עטוף באהבה, ואתה שם בתוך האהבה הזו שעטפה אותך כאן. וכשמתחשק לי לחבק אותך או שנתבדח ביחד, בהומור המיוחד והשפה המשותפת שלנו, אז אני מזכירה לעצמי שזו הייתה הבחירה פנימית שלך להיפרד עכשיו. אני גם מזכירה לעצמי שהפרידה זמנית, ושהגבולות שמפרידים בין שמיים לארץ הם אולי לא אימתניים כל כך כמו שנדמה לנו. ואולי הם הרבה יותר נגישים ועבירים.
שמור על עצמך, אחי הטוב, וגם אנחנו נשמור אותך בדרכינו שלנו. תבוא לראות את הסרט בעוד שעה בגבעת מרדכי. נגענו בו קצת ביופייך, בטוב ליבך, בטוהר שלך ובאמת האמיתית והנוקבת.
נוח בשלום אחי הטוב. ואם אתה יכול תעשה משהו כדי שניוושע, במישור האישי וגם במישור הלאומי כדי שהכל יתהפך והעבדות תפסק, ואנחנו נהיה אלה שנוביל קו אחר, נכון ואמיתי.
נוח בשלום אחי הטוב.