אמצעי התקשורת והמשטרה מיהרו לחגוג ביום א', שבוע שעבר, את "הכישלון" של העלייה לחומש, אבל ביום ב' בבוקר התעוררו כולם כשעל ההר נמצאים קרוב ל-1,000 איש, מגדל עץ בנוי לתלפיות על גבעה 690 כרמז עבה לתקופת חומה ומגדל, ומבנה נוסף ההולך ונבנה מלבנים בשטח הישוב. מאות השוטרים, המכתז"יות, הסוסים, הטיוליות ,האוטובוסים ויתר סממני ההיערכות המסיביים המשטרתיים שהוקדשו לעוד גירוש מחומש העידו עד כמה הייתה ההצלחה גדולה.
לאחר ניתוח המבצע הנוכחי לא יהיה זה מוגזם להעריך כי העלייה הפעם הייתה כנראה המשמעותית והמכרעת ביותר לגבי הקמתה העתידית של חומש בפרט, והמאבק על הארץ בכלל
לאחר ניתוח המבצע הנוכחי לא יהיה זה מוגזם להעריך כי העלייה הפעם הייתה כנראה המשמעותית והמכרעת ביותר לגבי הקמתה העתידית של חומש בפרט, והמאבק על הארץ בכלל.
סיכום של כמויות האנשים שנעו לחומש, החל מיום ב' לפני שבועיים, מגיע לאלפים. היה ברור כי לא יגיעו 15,000 איש כמו ביום העצמאות, כי הפעם לא מדובר היה ביום פיקניק חד - פעמי שחל ביום חופש מהעבודה, אלא במאמץ רצוף ומתיש הכולל עקיפת מחסומים בהיקף הגדול בהרבה מתקופת הגירוש. הדבר נעשה בתנאי חום קיצוניים, חוסר שינה והליכה מתישה של קילומטרים רבים, חלקה בסביבות כפרים ערבים עוינים. זהו אתגר מסדר גודל שונה לחלוטין, אתגר שהנוער והציבור שלנו עמדו בו בכבוד.
הפעם החליט השלטון לעצור בכל מחיר, פשוטו כמשמעו, את העלייה. הוא הקדיש לכך משאבים ללא חשבון. המאבק שניטש בין אלפי לובשי המדים לבין אלפי אנשי "חומש תחילה" נשא אופי של מלחמת התשה לאורך ימים ארוכים. בשורה התחתונה הצליחו רבים להגיע לאזור הישוב, ולחדור את כל מעגלי החסימה פעם אחר פעם. רבים נתפסו וגורשו למרחקים מהאזור, וחזרו שוב ושוב בכוחות על אנושיים. בסופו של דבר קרעו אנשי "חומש תחילה" ניתוק ב"התנתקות" כשיצרו רצף כמעט קבוע של שהות יהודית בחומש וסביבותיה החל מיום ב', א' באב, ועד לכתיבת שורות אלו.
ניתן לזהות כמה בקיעים משמעותיים בפעולת כוחות הביטחון:
- זוהתה תופעה מובהקת של חוסר מוטיבציה בפעולה נגד יהודים בקרב צה"ל וגם במשטרה. פקודות המבצע הודלפו מהמשטרה והגיעו אל מטה חומש. דיווחים טלפוניים על מיקומי עמדות ותצפיות הגיעו מחיילים ללא הרף. חיילים במחסומים שיתפו פעולה ונתנו במקרים רבים לעבור, וגם בשעת גירושים בשטח נשמעו מילות התנצלות והזדהות אפילו משוטרי יס"מ. ימי האופוריה של "המשימה הלאומית" מתקופת שרון חלפו ואינם.
- ביום א', ז' באב, בערב הגיעה המשטרה לשבירה ונטשה את הזירה ביודעה שבשטח נותרו מאות אנשים, ועוד מאות מתכוונים לעלות. ההתמדה והעיקשות של העולים לחומש צלחו את קצה גבול יכולתם של כוחות הביטחון.
- האלימות שנקטו כוחות המשטרה שלא הייתה יזומה מראש כמו הפשע המאורגן בעמונה אלא "רק" מקרי עבריינות ספונטאניים בשטח, עודדו את אנשי מטה חומש שהבינו שמדובר במצוקת המשטרה ואובדן עשתונותיה.
- שוב מתברר שצה"ל שקלט באיחור רב איזה נזק איום הוא גורם לעצמו, בלקחו חלק בפעילות נגד המגזר המהווה את עמוד השדרה שלו, משתדל ככל האפשר שלא לקחת חלק בגירוש יהודים. רוב החיילים מסתלקים מבעוד מועד, ומשאירים את העבודה המלוכלכת למשטרה שגם היא כבר אינה מתלהבת ממנה. פעילות עיקשת, קבועה ובלתי מתפשרת מולם מתחילה לשאת פירות של "שבירת המקל" שמניף השלטון.
עם ישראל מרוויח מהעלייה לחומש כמה יתרונות:
1. לחץ שיביא להקמת הישוב מחדש.
2. פתיחה מחדש של המאבק נגד "ההתנתקות" ומלחמה ב"חוק ההתנתקות" שאם היה מונהג במדינה אחרת היה מוגדר כחוק גזעני אנטישמי.
3
מי שנושא את עיקר המאבק הזה על כתפיו הוא הנוער הציוני דתי העשוי מחומרים בלתי שבירים. הנערים והנערות הללו הגיעו פעם אחר פעם. בנייה מחדש של המוראל והכוח של מחנה נאמני ארץ ישראל לקראת מעשי טירוף שלטוניים נוספים.
4. הדבר היפה ביותר הוא שהמאבק הפוגע בנקודת התורפה הרגישה ביותר של השלטון נעשה בשיטה הרכה ביותר, ללא אלימות וללא גידופים, באמצעות מחאה הפגנתית לגיטימית, רכה בהרבה מפורעי בילעין, התנועה האיסלמית, ואפילו רכה יותר ממחאת הסטודנטים. כך מובלט ביתר שאת הכיעור של האלימות והדורסנות השלטונית.
מי שנושא את עיקר המאבק הזה על כתפיו הוא הנוער הציוני דתי העשוי מחומרים בלתי שבירים. הנערים והנערות הללו הגיעו פעם אחר פעם. הם עלו, גורשו ושבו שנית, שלישית ורביעית בהתלהבות ומוטיבציה אינסופיות. בראותי אותם השבוע ראיתי את העתיד הורוד של מדינת ישראל.