בגובה 650 מ' מעל פני הים התיכון, בצפון השומרון, כ-40 ק"מ בקו אוויר מתל אביב שכנה חומש. לפני שנתיים בדיוק נחרבה ותושביה גורשו. מחומש רואים את תל אביב, אך מתל אביב אין רואים את חומש.



שוב עלו אלפים ובהם גרעין המשפחות שגורשו ב"התנתקות" אל חורבות היישוב. זו הפעם החמישית או השישית שהצבא והמשטרה נשלחים לסלק את המתיישבים

שוב עלו אלפים ובהם גרעין המשפחות שגורשו ב"התנתקות" אל חורבות היישוב. זו הפעם החמישית או השישית שהצבא והמשטרה נשלחים לסלק את המתיישבים. רוב אזרחי ישראל אפילו לא שמעו על כך. העיתונאים שהובאו בליווי משטרתי מצאו מאות שוטרים שהקדימו וכבשו את ההר. מאחר שלא ראו אף מתיישב, הם האמינו לדוברי המשטרה כי הצליחו לבלום את העלייה, הלכו לדרכם, והחמיצו את הסיפור.

מאות צעירים הלכו מבעוד לילה, ובשעות היום הסתתרו בחורשות ובערוצים. סיורי הצבא והמשטרה לא איתרו את רובם. רק משפחות הגרעין נתגלו בשעות אחר הצהריים המאוחרות. מאות שוטרי מג"ב  נשלחו לסלק אותם. המשפחות ועימם ילדים ותינוקות שהמשטרה מנעה העברת מים אליהם פונו מהשטח, אך הצעירים שנלוו אליהם התפזרו בגבעות. כל הלילה פטרלו הג'יפים בדרכי העפר, מגששים באצבעות אור אחר ההולכים בחושך. אך בבוקר ניעורו המג"בניקים בחומש כשהם מוקפים אלף צעירים שהגיעו אל הפסגה. כל אחד מהם נשא בתרמילו לבנת בניין אחת. בגבעה סמוכה נבנה מגדל עץ, זכר לימי "חומה ומגדל". סמוך לבריכת המים של חומש החלו לבנות בית חדש ראשון. בתוך מספר שעות התעשתה המשטרה, פינתה את הצעירים הצמאים והמותשים, והרסה את מה שהחלו לבנות.

מפסגת חומש רואים את תל אביב, אך דבר מכל הדברים הללו לא נראה בתל אביב. לא רק בגלל היעדרה של התקשורת, ולא רק משום שקציני משטרה החרימו בניגוד לחוק מצלמות וכרטיסי זיכרון של העולים בהר, אלא בעיקר כי חומש אינה מעניינת את תל אביב.

גם שדרות אינה מעניינת את תל אביב. כאשר החמאס בעזה יצטייד בקטיושות לטווח בינוני, והם יעשו זאת בקרוב, תשוב תל אביב ותתעניין בבסיסי השיגור הממטירים מוות על שדרות. כאשר ייראו מתל אביב את הבזקי הרקטות הנורות עליה מפסגת חומש, יהיו בה רבים שישאלו את עצמם: מדוע סילקה ממשלת ישראל, בנחישות  ובטיפשות, את אלו שנוכחותם בחומש הייתה עשויה למנוע מתל אביב ונתניה להיות בקו האש, ממש כפי שתושבי ניסנית ואלי - סיני מנעו בגופם את ירי רקטות הקסאם הפוגעות היום  באשקלון.

אין היום הרבה ישראלים, זולת השמאל הקיצוני והערבים, שאינם מבינים כי "ההתנתקות" הייתה טעות קשה. לא רק מההיבט הביטחוני המיידי של הפיכת רצועת עזה לבסיס שיגור אל מערב הנגב, ויותר מכך בגלל ההיבט הביטחוני העמוק והמסוכן יותר: המלחמה בלבנון התרחשה כי ה"התנתקות" פורשה כחולשה, והכישלון במלחמת לבנון הוכיח זאת. יותר מכל הסיבות הביטחוניות הללו, בגלל ההיבט הציוני. לימודי "הנכבה" מטעם שרת החינוך הפוסט ציונית, וידויו האנטי ציוני של אברום בורג שהיה יו"ר הסוכנות, ההשתמטות הגוברת מהשירות בצה"ל, בין אם הם הביצה ובין אם הם התרנגולת, הם בבחינת גל פוסט ציוני המאיים להטביע את המדינה. צריך לשבור את הגל הזה.



השיבה לחומש היא בבחינת שובר גלים כזה. כדי לראות את חומש מתל אביב, צריך להביט רחוק וגבוה. סוג כזה של מבט מכונה לעיתים חזון. פעם קראנו לזה ציונות.



רק ממשלה שכבר לא מאמינה שהארץ הזו שלנו יכולה באותו שבוע להיאבק נגד "חומש תחילה", ולממן מכספי המיסים שלנו את לימודי ה"נכבה"

אני סמוך ובטוח כי אנשי חומש ישובו. אם לא יצליחו בפעם הבאה, הם יצליחו אחרי מאה פעמים. הממשלה ושלוחיה מנסים להפחיד אותם בחקירות, מעקבים, רישומים פליליים, בזה שלא יגייסו אותם לצבא, מי שמסיע את העולים לחומש לא יזכה להזמנות עבודה מטעם שום גורם ממשלתי, וכרטיסי הזיכרון של המצלמות שתיעדו את אלימות המשטרה יימחקו.

האם הם סבורים שכך ינצחו אותם? שיצליחו למחוק את הזיכרון ואת הכמיהה?

רק מי שהוא כבר חלול מכל חזון יכול להעלות בדעתו שאלף שוטרים חזקים יותר ממי שמאמין שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. רק ממשלה שכבר לא מאמינה שהארץ הזו שלנו יכולה באותו שבוע להיאבק נגד "חומש תחילה", ולממן מכספי המיסים שלנו את לימודי ה"נכבה". אם לא תותר שיבת יהודים לחומש ישבו בה ערביי "הנכבה", ויתכננו משם את שיבתם לשיח מוניס.

זה המצב: או אנחנו, או הם.