פעם חשבנו שזה ברצינות. הנה מגיע לו שר ביטחון חדש המבקש לבחון את מעמד המאחזים, שומע את מועצת יש"ע מחד ואת "שלום עכשיו" מאידך, מוסת על ידי שמאלני הפרקליטות מכאן, ומוזהר על ידי החכי"ם מימין.



למעלה ממאה "מאחזים" קיימים ביהודה ושומרון. כולם שומרים בעצם קיומם על אדמות המדינה הנרחבות לבל יתפסו על ידי האויב הערבי בבנייה, במרעה או בשתילה בלתי חוקיים

למעלה ממאה "מאחזים" קיימים ביהודה ושומרון. כולם שומרים בעצם קיומם על אדמות המדינה הנרחבות לבל יתפסו על ידי האויב הערבי בבנייה, במרעה או בשתילה בלתי חוקיים. חלק מהמכונים "מאחזים" הם יישובים לכל דבר בני עשרות משפחות, מוסדות חינוך ושירותים, חקלאות ותעשיה זעירה או בתי מלאכה פרטיים. חלקם הם חוות חקלאיות שתושביהם מעבדים מאות דונמים של מטעים או פלחה, ומגדלים לולים לפיטום או דיר לחלב. אחד המאחזים הללו הוא המשווק הראשי והעיקרי של ביצים אורגניות בכל הארץ.

אבל כשהממשלה מקפיאה כל בניית בית חדש בהתנחלויות, אפילו כיתות ומעונות וגני ילדים (גם לאחר שכבר אושרו), אז היכן בדיוק מצפים שיתגורר הדור השני והשלישי והרביעי?!



זהו בדיוק: שלא מצפים. מצפים שלא יבואו יותר יהודים להרי השומרון ולגבעות יהודה. הדור השני, שאלתם?! מבחינת המדינה שיתאדו. פשוט שיתעופפו מהעיניים, ולא כל כך משנה איך. בדיוק כפי שנוהגת המדינה באחינו האומללים המגורשים מגוש קטיף וצפון השומרון.

מדי פעם עולה לדיון סוגיית הכפרים הבלתי מוכרים (איזה שם מכובס ומזדהה תפרה להם התקשורת) של הבדואים בנגב השודדים את אדמות המדינה בבנייה פרועה ובלתי חוקית ומשמשים מעוזי פשע, הברחות וטרור. הבדואים עונים בתגובה כי הבנייה נובעת ממחסור בדירות לבנים הממשיכים. הטענה הזו שמתקבלת בהבנה כה רבה על ידי החברה הישראלית נדחית בגיחוך כשאנחנו מעלים אותה, כי הרי המתנחלים הם לא ממש בני אדם.

האחיזה שלנו בקרקע, הפרחת השממות והטרשים, וההצלחות החקלאיות הנובעת מברכתה של הארץ הם לצנינים לשר הביטחון התורן ממפלגת העבודה. הוא צריך לרצות את השמאל הקיצוני בתקשורת כדי שיצדיק את קולותיהם שהוענקו לו. אבל השאלה היא מה אנחנו עושים כדי למנוע מהם את התענוג הזה?!



כמעט את כל המאחזים ניתן להפוך ליישובים חוקיים בהינף חותמת. פשוט לאשר את בקשותיהם שכבר מעלות אבק וצוברות גללי עכברים במשרד הביטחון

בכל ה"מאחזים" בהם כאמור גם יישובים שלמים ושכונות בישובים מוכרים, מסובסדים וחוקיים, לא הושלמו האישורים מסיבה אחת בלבד: שר הביטחון מסרב לחתום. בכל מדינה מתוקנת, וגם בישראל הקטנה, לא משפיעים שיקולים פוליטיים-מפלגתיים על מחלקות התכנון והבנייה. אפילו לא ברשות הפלשתינאית השסועה (שם כנראה השוחד עובד...).

רק המתנחלים צריכים להתחנן לעוד כיתה בבית ספר עולה על גדותיו בתלמידים, לעוד שורת בתים למשפחות ממתינות, ולעוד מגרש כדורסל. להתחנן, ולא לקבל. למה?! ככה. כי המתנחלים הם, כאמור, לא ממש בני אדם.

כמעט את כל המאחזים ניתן להפוך ליישובים חוקיים בהינף חותמת. פשוט לאשר את בקשותיהם שכבר מעלות אבק וצוברות גללי עכברים במשרד הביטחון.  בודדים, ממש בודדים מהמאחזים קשים לאישור. אבל גם בהם ניתן להגיע להבנה, להסכמה ולמיקום מחודש ומתוקן. בכל ההיסטוריה הארוכה והמפותלת של ההתיישבות בארץ ישראל, יישובים התרחבו והשתנו, עלו לנקודות זמניות ואחר - כך עברו למיקום קבע. חוות הפכו ליישובים, וגם להיפך. לא חייבים להתעקש. לא בגלל שאין קדושה בכל מקום, אלא דווקא בגלל עובדה זו: יש קדושה בכל גבעה ולכן אפשר, אם אין ברירה ובאמת כלו כל הקיצין המשפטיים, לעבור לגבעה ממול.

פעם אחת כבר נפלה מועצת יש"ע בפח. ב"הסכם המאחזים" הקודם בתשנ"ט היא הסכימה לעקירתה של חוות מעון תמורת ההבטחה שמשרד הביטחון יאשר את כל המוני הבקשות המונחות אצלו שרק שרירות לב, הטיה פוליטית ואפליה מנעה את אישורם. כצפוי, חוות מעון נעקרה והמאחזים לא אושרו. ומי היה הרמאי הראשי?! מי אם לא שר הביטחון דאז, אהוד ברק. האם התכוון בכלל אהוד ברק לקיים את ההסכם?! כנראה שלא. לא מתאים לו לקיים הסכמים.

היום הוא מנסה שוב על כמעט אותה חבורת ראשי יש"ע את אותו תרגיל. "נו, תנו לי כמה תמונות מאבק והכל יסתדר, הכל יאושר. אתם יודעים שאני צריך את זה בשביל מרכז המפלגה, ובשביל לחזק את מעמדי". לא בלשון הזאת הוא אמר, אבל בהחלט בניואנסים הללו. אסור למועצת יש"ע להתפתות שנית, ואסור לנו בשום אופן לתת לה להתפתות לכך. צריך לומר כבר עתה בלשון חדה ובשפתיים פשוקות: אם תסכימו ואם תחתמו, זה לא בשמנו.

אפשר להגיע להסדר, אבל חייבים כמה כללי ברזל:



א. קודם תאשרו את כל הבקשות הממתינות אצלכם ואחר- כך נדון במקומות הבעייתיים.

ב. אין, ולא יהיה מצב בו נקודת ישוב נעלמת מהמפה. אם יש בעיתיות במיקומה הנוכחי, היא תועבר למקום אחר מוסכם.

ג. המדינה תסייע בהעברה כיוון שהיא יצרה את הבעיה בעיכוב ובתרגילי השהייה בירוקראטיים ושרירותיים.

ד. האישורים שכאמור יושלמו לפני כל מהלך אחר יהיו מושלמים. לא יושארו "פינות וקצוות" שיאפשרו בעתיד שוב להניף את חרב הגזירה.

ה. ההסכם יעוגן משפטית ובלתי ניתן לחזרה.



אי אפשר להרשות עוד מראות עקירה, הרס וחורבן. לעולם לא עוד. מי שבאמת מרגיש אחראיות כלפי העם, אסור לו לאפשר לצה"ל או לחברה הישראלית לעקור ישובים

אי אפשר להרשות עוד מראות עקירה, הרס וחורבן. לעולם לא עוד. מי שבאמת מרגיש אחראיות כלפי העם, אסור לו לאפשר לצה"ל או לחברה הישראלית לעקור ישובים.

בסופו של דבר לא יעזור כלום, אנחנו ננצח. בעיקר, בזכותו רוחו הנפלאה של הנוער שאנו פוגשים יום- יום בדוכני התשובה, בחומש, בשירות הלאומי, בגרעינים התורניים ובארגוני החסד. הנוער הזה, שלרבנינו ומחניכינו יש חלק נכבד בעיצובו הנפלא, הוא התקווה.

אם נשכיל להיות מאוחדים, לקרוא בשם ה' ללא מורא ובענווה המשולבת בעוז נעורים ולא להתפתות להבטחות שווא, נתמיד וגם ננצח.