על משקל ספרו של תומס פיין "שכל הישר" שנכתב בשנת 1776 וכוון לאנשי "המושבות" הבריטיות באמריקה כדי שיתעוררו וילחמו לעצמאות, אני מכתיר את מאמרי בשם: "שכל עקום". זהו התיאור המתאים לציבור היהודי בארץ ישראל אשר רואה את הכתובת שעל הקיר, יודע כי קיים סיכון רב כי יובל לשחיטה ולמרות זאת ממשיך בשגרת יומו.



לפיכך, מדוע אנו האזרחים היהודים אמורים לאפשר לראשי השלטון לגזור את גורלנו בלי לשאול את דעתנו על ידי בחירות חדשות או משאל עם?

כוונתי להסכמה שכבר גובשה, אך טרם קיבלה גושפנקא פורמלית לפיה: תוכרז לאלתר מדינה פלסטינית שגבולותיה כבר נקבעו, ולצורך כך הישוב היהודי ביו"ש "יתכנס" לשני גושים (גדולים באנשים, אך קטנים בקרקע).

הקמת מדינה זו לא תותנה בעקרונות מפת הדרכים, אלא הם ייושמו בעתיד לאחר כינון המדינה ועל ידי "זרועות הביטחון" של המדינה הפלסטינית, כלומר: המשטרה הפלסטינית תאסוף את הנשק אצל החמאס, גדודי אל-אקצה, הג'יהאד האיסלמי ודומיהם.

אין לי ספק כי גם המצויים בצד השמאלי של המפה הפוליטית ומגדירים עצמם ציוניים, ערים לסכנות הצפויות מהקמת מדינה פלסטינית בין הים לירדן, קודם לביצוע השלבים המוקדמים המפורטים ב"מפת הדרכים" של נשיא ארה"ב. ואילו אלו המצויים מצידה הימני, מבינים וחשים את מלוא המשמעות של כינון מדינה ערבית בין הים לירדן ובפרט טרם ביצוע השלבים המוקדמים הנ"ל.

לפיכך, מדוע אנו האזרחים היהודים אמורים לאפשר לראשי השלטון לגזור את גורלנו בלי לשאול את דעתנו על ידי בחירות חדשות או משאל עם? למה אתם מחכים? לראות על מסך הטלוויזיה את אולמרט לוחץ ידיים עם אבו-מאזן בעקבות "הסכם רעיונות" חדש, ולחשוב שאלו לא יבוצעו? או לנסות ולשנות דעתם של ח"כים שלא יתמכו בהסכם שיוגדר תחילה: "הסכם, על מה להסכים" כאשר הנכם יודעים כי אין לפנינו נציגים אמיתיים של העם, אלא רובם עסקנים שאלמלא פעילותם במפלגתם מעולם לא היינו שומעים את שמם.

לכן, אין סיכוי כי אלו ידחו הצעת חוק שתובא מטעם הממשלה ובה הכנסת תקרא לאשר יוזמת שלום של העולם "הנאור". וכאשר זה יקרה, שוב תמתינו לראות כיצד השלטון מכין את כוחותיו: המשטרה, שב"כ וצבא סדיר כדי לבצע הליך פוליטי שלא אושר כחוק על ידי העם. אם כל זה אינו מעיד על שכל עקום, כנראה שכל הסרגלים ומדי-הזויות נשברו מרוב ניסיונות לעוקמם.

מהו שכל עקום?

תחילה נבחן את השאלה מבחינה משפטית: האם הכנסת הנוכחית רשאית להחליט בדבר הקמת מדינה ערבית בין הים לירדן? האם היא רשאית לשנות את גבולות המדינה  של היום? האם היא רשאית להחליט בדבר הסרת ישובים יהודים ממקומם?! תשובתי היא לאו מוחלט, ולהלן נימוקיי:



הדרך היחידה שנותרה לציבור השפוי, החפץ חיים, הינה דרישה חד משמעית כלפי "השלטון" לשינוי מיידי ב"כללי המשחק", כלומר: בחירות מיידיות ל"כנסת מכוננת" ומשאל עם בכל עניין גורלי

א. החלטות גורליות שכאלו אמורות להתקבל רק על ידי מוסד נבחר אמיתי. אצלנו, השלטון "נגנב" מהעם בשנת 1949, כאשר האסיפה המכוננת שנבחרה כדי לחוקק חוקה, היא פיזרה עצמה ללא חקיקת חוקה תוך הכרזה על עצמה ככנסת ראשונה. חקיקת חוקה על ידי הכנסת הנוכחית לא תהא חוקית, כיוון שלצורך כך יש לקיים בחירות מיוחדות ל"כנסת מכוננת".



ב. מצע של מפלגה לקראת בחירות לכנסת הינו חוזה בין ציבור בוחרים ובין המפלגה, ולכן כאשר המצע לכנסת ה- 17 לא כלל במפורש אפשרות של כינון מדינה ערבית נוספת בין הים לירדן, שינוי גבולות וסילוק ישובים יהודיים, אזי אף הצעת חוק ברוח הנ"ל לא אמורה להיות מונחת על שולחן הכנסת. אם תונח, זו הצעה לא לגיטימית. ואם ההצעה תהפוך לחוק, לפנינו חוק לא חוקי ולכן בטל מאליו.

ג.  מה הטעם לקיים חוק כאשר המחוקק והרשות המבצעת אינם ממלאים את תפקידם?! למרות שאלו יודעים היטב את האמור בס"ק א' ו-ב' דלעיל (לרבות המחלוקת בבג"צ  בהלכת בנק מזרחי נ' מגדל שבה השופט מישאל חשין קבע שאין לכנסת סמכות לחוקק חוק יסוד אלא רק לאסיפה מכוננת, ואילו הנשיא דאז, אהרון ברק, החליט שיש); ולמרות זאת הממשלה והכנסת ממשיכים לפעול בניגוד למגילת העצמאות, לחוקק חוקי יסוד למרות שאין חוקה, וליזום הצעות חוק מנוגדות למצעים שעל-פיהם נבחרו מפלגות.



ד.  אין טעם לעתור לבג"צ נגד הממשלה או הכנסת שכן בג"ץ יוצר יש מאין. דהיינו: מתעלם מהנחות יסוד בדמוקרטיה, פועל בניגוד למגילת העצמאות, ומפרש חוקים על פי רוח חבריו שלרוב מנוגדת לחלוטין לרצון המחוקק ולרצון רוב העם. דוגמאות לא חסרות: אישור למכירת חזיר, מניעה מלסגור עסקים הפועלים בימי שבת וחג, והכי חמור מבחינתי זוהי הודאה של השופט בדימוס מישאל חשין, זמן קצר לאחר פרישתו, כי בג"ץ נמנע מלהורות על הגשת כתבי אישום נגד אריאל שרון (בפרשת האי-היווני) שכן אלמלא כך, "ההתנתקות" לא הייתה מתבצעת והרי רוב העם רצה בביצועה. זוהי פוליטיקה "במיטבה" בביהמ"ש העליון.



אין ספק כי מתנגדיי יאמרו: גם מנחם בגין ואריאל שרון פעלו בניגוד למצע מפלגתם לפני שנבחרו. אומנם זה נכון, אך שתיקת הכבשים שלנו דאז, אינה מכשירה את השרץ של היום. הדרך היחידה שנותרה לציבור השפוי, החפץ חיים, הינה דרישה חד משמעית כלפי "השלטון" לשינוי מיידי ב"כללי המשחק", כלומר: בחירות מיידיות ל"כנסת מכוננת" ומשאל עם בכל עניין גורלי.

משום-מה, רוב האנשים מגיעים לשלב זה ונעצרים, וכאן נכנס לתמונה השכל העקום. הכיצד? כאשר שופט במשחק כדורגל הינו חד צדדי ושולף כרטיס צהוב או אדום כדי לסייע לאחת הקבוצות, אין לפנינו משחק ספורטיבי. אולם, כאשר כך מנהלים מדינה האזרח נעצר, הוא מביט לצדדים ולאחור לראות מי עימו והיכן ממתינים "השוטרים", כלומר: למרות שהשלטון מבקש לקבוע מסמרות בעניין גורלי בלי שקיבל הסכמת העם, האזרח חושש לחצות את הרוביקון, אלא ממתין כדי שמאן-דהו יבנה עבורו גשר. והיותר חמור, גם אם גשר לא יבנה כיוון שאין די "עובדים" ובעקבות זה הפרט עלול למות, הוא יעדיף לא לעשות דבר ובלבד שלא להיחשף כבונה הגשר.

האם זה לא שכל עקום? זה מאוד עקום. האם לא כך נהגו אבותינו באירופה לפני השואה? בהחלט כן. לכן, מדוע בעלי השכל העקום של היום העזו לבקר את יהודי הגולה, כאשר אלו הלכו כצאן לטבח למחנות ההשמדה?!

מהו שכל ישר?



השכל הישר מחייב כי בנושא הסכמי שלום הכוללים: ויתור על קרקע, קביעת גבולות קבע, סילוק ישובים וכדו', העם יחליט באופן פרטני על ידי בחירות מיוחדות או משאל עם שבהן יצביעו רק אזרחים שיחתמו על הצהרה כי מדינת ישראל הוא הבית הלאומי של העם היהודי. השכל הישר מורה כי אין נותנים נכסים מוחשים נגד "נייר", ואין מוותרים על נכס ללא קבלת ערובות מוצקות להבטחת התחייבויות מהצד המקבל.





לפיכך, תחילה יש לדרוש בחירות מיידיות לכנסת "מכוננת" כאשר מצעי המפלגות יבהירו היטב מהי הדרך העתידית של כל מפלגה? והפיקוח על הבחירות לא ייעשה על ידי נציגי המפלגות בכנסת הנוכחית אלא על ידי גוף מיוחד שאינו פוליטי, אך גם לא משפטי

לפיכך, תחילה יש לדרוש בחירות מיידיות לכנסת "מכוננת" כאשר מצעי המפלגות יבהירו היטב מהי הדרך העתידית של כל מפלגה? והפיקוח על הבחירות לא ייעשה על ידי נציגי המפלגות בכנסת הנוכחית אלא על ידי גוף מיוחד שאינו פוליטי, אך גם לא משפטי. ועד לכינון כנסת חדשה לא תתקבל אף החלטה "גורלית".



אם הכנסת לא תחוקק חוק לפיזורה עד חודש מרץ 2008 ומאידך תתבקש לחוקק חוק לעניין כינון מדינה פלסטינית, אזי זכותו של כל אזרח להודיע על הפסקת הכרתו בה כנציגות העם וכל המשתמע מכך. ואם השלטון יראה בכך מרי ויפעיל את "החוק" למעצר המתנגד, בכך תהא עילה לביטול הלגיטימיות של השלטון. כלומר: האזרח יהא רשאי לעשות את שנעשה לפני שלוש שנים באוקראינה, לפני חמש - עשרה שנה ברוסיה ולפני שמונה עשרה שנים בצ'כיה, וכוונתי "למהפכת קטיפה".



אשר על כן, צאו לכל הפגנה, השתתפו בכל מחאה ואל תאמרו: נשק זה כבר נוסה בעבר. הפגנה אינה ולא הייתה נשק חלוד. רק מי שאינו נוטל בה חלק, הוא זה שמחליד.