סוגיית עין-הרע היא סוגיה טעונה. מצד אחד רבים המאמינים בה ובהשפעתה, ומצד שני הייתכן שאדם תלוי בהשפעתם הרעה של אחרים עליו ללא קשר למעשיו ולבחירתו החופשית שהיא יסוד אמונתנו? כיצד אפוא מתמודדים עם עין הרע?



סוגיית עין-הרע היא סוגיה טעונה. מצד אחד רבים המאמינים בה ובהשפעתה, ומצד שני הייתכן שאדם תלוי בהשפעתם הרעה של אחרים עליו ללא קשר למעשיו ולבחירתו החופשית שהיא יסוד אמונתנו?

דרך אחת היא לומר כי אין בכלל עין הרע שזו המצאה דמיונית של האדם, פרימיטיביות מעורבת במיסטיקה חולנית, וממנה יש להשתחרר כמה שיותר מהר. אולם מה נעשה שסוגיית עין הרע מופיעה פעמים רבות במשנה ובתלמוד, ומהן מוכח שוודאי קיים כוח כזה הנקרא עין הרע.

נזכיר שתיים מהן המוזכרות בגמרא (בבא מציעא ק"ז, ב'):

א. "א"ר אבהו אמר ר' הונא אמר רב - אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה (בשיא פריחתה)". וביאר רש"י (שם) "שלא יפסידנה (יגרום לה נזק) בעין הרע".

ב. "והסיר ה' ממך כל חולי אמר רב זו עין", וביאר רש"י שם: "כל חולי" - דבר שכל החולאים תלויין בו וזו העין - עין רעה", ומוסיפה שם הגמ' ומספרת שרב הלך לבית הקברות ובחכמתו גילה שמתוך מאה אנשים הקבורים שם, תשעים ותשעה מתו מפני עין הרע קודם זמנם, ואחד בלבד מת בזמנו כדרך כל הארץ.

על כן הדרך להתמודד עם סוגיה טעונה זו אינה להתכחש לה, אלא להבין את מהותה כיצד הכוח הזה הנקרא 'עין הרע' פועל, וממילא כיצד יש להתמודד עימו באופן הנכון על פי הדרכת תורתנו.

הגמרא (ברכות נ"ב, א'), מלמדת ששני הפסוקים שמהם אנו לומדים זאת נמצאים בפרשתנו. האחד בברכת יעקב ליוסף "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" ודורשת הגמרא: 'עלי עין' - 'עולי עין'. עולה מעל עין הרע. והשני בברכת יעקב לנכדיו אפרים ומנשה בני יוסף "וידגו לרוב בקרב הארץ" - וידגו לשון דגים, מה דגים שבים מכסים עליהם המים ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם". וביאר הרב קוק (שם, עין איה) "על ידי מה שהנפשות פועלות זו על זו יש מקום לעין הרע לפעול לרעה".



הסבר הוא שישנם שני סוגי השפעה בין בני אדם: השפעה גלויה והשפעה סמויה. ההשפעה הגלויה היא תוצאה של דיבור, שכנוע שכלי וכו', השפעה שאופן פעולתה גלוי. בדרך כלל ההשפעה הגלויה היא בעניין מסוים, בנושא ספציפי שבו מנסה המשפיע להשפיע על זולתו.

לעומתה, ההשפעה הסמויה אינה השפעה רק בנקודה כזו או אחרת, אלא השפעה כללית שהיא תוצאה של הקרנה, דוגמא אישית וכו'. השפעה זו נקראת סמויה כי אופן פעולתה נסתר, עד כדי כך שפעמים אפילו המשפיע עצמו אינו יודע כלל שזולתו הושפע ממנו...



אחת מההשפעות הסמויות שחקק הקב"ה בטבע בין בני אדם היא עין-הרע. דהיינו: מחשבה, מבט שלילי של אדם על זולתו כתוצאה מהסתכלותו הרעה, עין הרע עליו - על הצלחתו בעולם וכדו'

אחת מההשפעות הסמויות שחקק הקב"ה בטבע בין בני אדם היא עין-הרע. דהיינו: מחשבה, מבט שלילי של אדם על זולתו כתוצאה מהסתכלותו הרעה, עין הרע עליו - על הצלחתו בעולם וכדו'. אין כאן אפוא כוח מיסטי כישופי וכו' אלא כוח אחד ככל הכוחות הסמויים שבטבע. אלא שהרב קוק מוסיף לבאר שככל כוח, גלוי או סמוי, שיש לו 'גבולות גזרה', אופי פעולה, קריטריונים שרק כשהם יתקיימו, ישפיע אותו הכוח את השפעתו, כך גם הכוח הזה הנקרא 'עין הרע' פועל רק בתנאים מסוימים, וזה לשונו (שם): "אמנם לא תפעל כי אם על ידי חלישות הנפש המתפעלת ותוכן החלישות בא על ידי מה שלא תמצא את הכרת ערך עצמה כראוי, ולא יהיו מרכז לפעולותיה כי אם מבט חיצוני של העין.

ונפש חלושה כזאת שההשפעה החיצונה פועלת עליה להיות מרכזת את דרכה בחיים, תקבל על נקלה רושם מההשפעה החיצונה  לרעה גם כן". הסבר: לכל אדם יש מצד אחד אישיות משלו, אופי, כישרונות, נשמה אלוקית ייחודית, וממילא תפקיד רוחני מיוחד. אך יחד עם זאת האדם הוא יצור חברתי ועל כן ישנם יחסי גומלין בינו לבין החברה. אלא שכאן יש לשים לב שאמת הדבר שהחברתיות היא חלק אינטגראלי מקיומו של אדם, אך בשום אופן אסור לו לאדם להיות מושפע מהחברה עד כדי שהיא תכתיב לו איך  לנהל את חייו ואיך להכריע הכרעות וכו', גם אם מדובר לעתים באנשים קרובים מאוד. אלא, על כל אדם לשים במרכז חייו את אופיו ואישיותו המיוחדים, להכיר אותם ולהוציאם מהכוח אל הפועל. ועל כן העין הרע, ככל ההשפעות הסמויות, פועלת רק על מי ש"פתוח" לקבל אותה, על מי שאינו מנהל את חייו באמת על פי עצמיותו שלו, אלא כל הזמן תלוי ב"מה יגידו" החברתי שמסביבו.

ולכן כמו שאר ההשפעות החיצוניות הפועלות עליו משום היותו 'נפעל' על ידי החברה כך גם 'תפעל' עליו העין הרעה של אחרים עליו. אך מי שהוא בעל 'עמדה' משלו, לא של גאווה חלילה, אלא של הכרת עצמו באמת מתוך אחריות לגלות את תפקידו בעולם, העין הרעה של אחרים עליו לא תפעל עליו, משום שכשאחרים 'שולחים' לעברו את עינם הרעה, היא 'נתקלת ב'דלת סגורה' שאינה מושפעת ממנה כלל. ממש כמו אדם שגר על שפת הנהר, ובעת שיטפון המים נעים אל ביתו. אם דלתו תהיה פתוחה, המים יפרצו לביתו פנימה, יציפו אותו וסכנתו מרובה. אך אם דלתו סגורה, המים אומנם זורמים אליו, אך בהגיעם לדלת ביתו, יחזרו לאחור ללא שום השפעה עליו.



על כן נאמץ את רוחנו, נהיה נאמנים לעצמיותנו הטבעית והאלוקית. לא נושפע מלחצים חברתיים כאלה ואחרים, לא גלויים ולא סמויים, לא מאנשים קרובים ולא מרחוקים, ממש כמו יוסף הצדיק שעלה מעל ה'עין' בהיותו נאמן לעצמו ולעצמיותו

וכלשונו של הרב (שם בהמשך) "ומתוך שימצא את האושר האמיתי ומנוחת נפשו בעולמו הפנימי, לא יהיה משועבד להשפעה החיצונה של הבריות הסובבות אותו, לשום את מבטיהן מרכז לחייו ודרכיו, ועם זה יהיה מתעלה משליטה הרעה החיצונית, הפועלת בפועל על אלה הנפשות הנמוכות והחלושות".

על כן נאמץ את רוחנו, נהיה נאמנים לעצמיותנו הטבעית והאלוקית. לא נושפע מלחצים חברתיים כאלה ואחרים, לא גלויים ולא סמויים, לא מאנשים קרובים ולא מרחוקים, ממש כמו יוסף הצדיק שעלה מעל ה'עין' בהיותו נאמן לעצמו ולעצמיותו על אף היותו במציאות כה רחוקה וקשה במצרים, וממילא זכה שגם בניו, אפרים ומנשה, קיבלו זאת ממנו והיו כ'דגים' שמֵי התורה מכסים אותם, שהתורה קובעת את ערכיהם ומנהלת את חייהם באמת, ועל כן אין עין הרע שולטת בהם כלל וכלל, אלא להיפך: "וידגו לרוב בקרב הארץ".