סיכום הביקור של בוש מנקודת המבט של תושב שדרות.
אחרי שראיתי את ראש הממשלה אהוד אולמרט מדבר על ג'ורג' וו בוש בכזאת אהדה וחדווה, לא היה עוד ספק בליבי. זהו ראש הממשלה החנפן ביותר שידעה מדינת ישראל מאז ומעולם. יכולותיו הוירטואוזיות להרעיף תשבחות אין קץ כלפי נשיא ארה"ב ולא לחוש מוזר כלל וכלל, הן פלא עצום בעיניי. בוודאי אני יודע שארה"ב היא המעצמה הגדולה ביותר בעולם כיום (אולמרט חזר על זה ללא סוף) וישראל תלויה כלכלית ב"דוד סם", ולולא עזרתה ותמיכתה של ידידתנו הגדולה מעבר לים קשה היה לנו להסתדר מדינונת קטנה שכמותנו במערב הפרוע של המזרח התיכון.
אבל בכל זאת בקשה קטנה וצנועה בפי והיא טיפת כבוד עצמי וכבוד לאומי. בכל זאת אנחנו עדיין לא כוכב על דיגלה של ארה"ב, ועדיין יש לנו קיום מצד עצמנו
אבל בכל זאת בקשה קטנה וצנועה בפי והיא טיפת כבוד עצמי וכבוד לאומי. בכל זאת אנחנו עדיין לא כוכב על דיגלה של ארה"ב, ועדיין יש לנו קיום מצד עצמנו. עשינו משהו בהיסטוריה הקצרה של מדינתנו ללא תמיכתה של ארה"ב, כמו לנהל כמה מלחמות ולהקים מדינה. מסתבר שלאולמרט אין גבולות. כשהוא מחניף אז הוא הולך עד הסוף. אף אחד לא יכול היה לעצור אותו. אתמול אפילו לא האיש החזק ביותר בעולם מיסטר בוש הנבוך שנאלץ לחזות בראש ממשלה ישראלי שבמשך דקות ארוכות ומעיקות משבח ללא סוף את מדינתו ותפקודו של בוש בלי שמישהו יאמר לו 'עד כאן'.
מישהו היה חייב לומר לאולמרט שיש רגעים בחייו של מנהיג ישראלי שהוא צריך לומר להחנפותיו עד כאן, כי יותר מזה זה כבר מביש.
כתושב שדרות שמסתכל על ראש ממשלתו מחניף ללא סוף אחרי יום של הפצצות וניסים גלויים, הרגשתי צורך עז להביע משאלה כמוסה בלב והיא שהלוואי, הלוואי וראש הממשלה שלי היה יודע לחסל את הטרור כמו שהוא יודע להחניף. הלוואי שכמו שהוא מדבר ללא סוף על סגולותיו העמוקות והנפלאות של בוש, הוא היה מנהל מלחמה נגד הקאסמים ומשגריהם שהורסים לנו את החיים. אך משאלות לחוד ומציאות לחוד.
אגב, סתם נקודה קטנה וחסרת משמעות. אהוד אולמרט מעולם לא הגיע לשדרות, חוץ מפעם אחת שהוא הגיע כמו גנב בלילה אחרי בליץ של קאסמים על שדרות והקיבוצים מסביבאגב, סתם נקודה קטנה וחסרת משמעות. אהוד אולמרט מעולם לא הגיע לשדרות, חוץ מפעם אחת שהוא הגיע כמו גנב בלילה אחרי בליץ של קאסמים על שדרות והקיבוצים מסביב. כף רגלו מעולם לא דרכה באור יום בעיר המופגזת. את תושבי שדרות הוא רואה דרך מסכי הפלזמה. אז להחניף הוא יודע, בזה אין ספק, אבל להנהיג ולגלות אחריות לאומית כלפי תושבים שלא יודעים מה זה יום שקט ורגוע כנראה שזה לא הצד החזק של אולמרט.
אפשר לומר בוודאות די גדולה שאולמרט מרבה לדבר יותר מאשר לעשות. גם ב"מלחמת לבנון השנייה", מה שייזכר אחרי וינוגרד בסופו של דבר זה הקשקשת האין סופית של אולמרט ושותפיו להנהגה. הדיבורים מלאי הפאתוס ללא כיסוי מעשי בשטח הם התוצרת הבלעדית של הממשלה הנוכחית בכל התחומים. נראה שהיחצנות, הרהב והדיבור ללא סוף הפכו להיות מאבני היסוד של ממשלת אולמרט, ממשלה שהספין הפך להיות בה ההישג העיקרי שאליו שואפים.
מה שייזכר בסופו של דבר מהביקור של נשיא ארה"ב, ג'ורג' וו בוש, הוא ראש ממשלה ישראלי חסר עמוד שידרה שנראה שהדבר החשוב שעומד לנגד עיניו הוא לתת לנשיא ארה"ב תחושה טובה ונעימה, ואולי אחרי זה לשים יד על כתפו כאות לחברות עמוקה. שדרות, אשקלון והקיבוצים מסביב ימשיכו לסבול את מטחי הקאסמים גם אחרי שחברו הטוב של אולמרט, נשיא ארה"ב, ילך אחרי סופשבוע חנפני חזרה לביתו מעבר לים.